כמו כן, טוענים הנתבעים, כי בתי המשפט מיעטו בהטלת פיצויים עונשיים, ועד היום לא חוייבו בפיצויים עונשיים, נתבעים שבסיס אחריותם היה שילוחי.
מעבר לכך, מעולם לא חויב, בפסיקה הישראלית, חבר בני אדם או תאגיד, בתשלום פיצויים עונשיים, אלא תמיד היה מדובר באדם פרטי. גם מבחינה זו, לא ראוי לחייב את הנתבעת בפיצויים עונשיים (סעיף 151 לסיכומים מטעמה).
178. להשלמת התמונה, אומר ב"כ התובעים, כי בשיטות משפט אחרות קיימת שאלה, האם ניתן לפסוק פיצויים עונשיים כנגד ישות מדינית ריבונית זרה. לטענת הנתבעת, במשפט האמריקאי קיים סייג האוסר במפורש הטלת פיצוי עונשי על מדינה זרה.
179. מעבר לאמור, מעלים הנתבעים טענת הגנה נוספת, והיא, כי אחד הרציונאלים להטלת פיצויים עונשיים הוא השגת הרתעה יעילה. הנתבעת מעוררת את השאלה, האם במקרה זה הטלת פיצויים עונשיים תשיג את ההרתעה היעילה המצופה.
180. לדעת הנתבעים, התשובה על כך הינה בשלילה, וזאת מן הטעמים הבאים: ברוב המקרים בהם הוטלו פיצויים עונשיים בישראל נעשה הדבר בעוולות של תקיפת אדם את חברו, כאשר הדיון בתובענה נעשה בסמוך לאירוע. בנסיבות אלה, אלמנט ההרתעה הוא משמעותי (סעיף 155 לסיכומים).
ברם, במקרה דנן, תביעה זו הוגשה על סף ההתיישנות, ודי בכך כדי להעלות ספק, בכל הנוגע להטלת פיצויים עונשיים, בהקשר של אלמנט ההרתעה.
181. כמו כן, הפיגוע עצמו אירע במהלך האינתיפאדה השנייה, שהסתיימה לפני כעשר שנים, שבמהלכה היה יאסר ערפאת יו"ר הרשות, ומאז התחלף היו"ר. לא הובאו כל ראיות בקשר להתנהלותה של הרשות לאחר מועד הפיגוע, ולא הוכח כי ממשיכה ההתנהלות העוולתית של הרש"פ, ולכן, לא ניתן להניח כי יש צורך באותה ההרתעה.
--- סוף עמוד 58 ---
182. מעבר לכך, ההיסטוריה מלמדת כי טרור ותמיכה בו הן תופעות שאינן תלויות בהכרח בהון ובמשאבים. הטרור מונע ממניעים אחרים לגמרי – פוליטיים, לאומיים, דתיים וכו'. על כן, חיוב בפיצוי אסטרונומי, בגין אירוע שארע לפני 14 שנים, לא יהווה שיקול משפיע על התנהלות הנתבעת, ולהביא לזניחת העקרונות שהביאו אותה בשעתו לבצע את שנקבע שעשתה.
להיפך! לטענת הרש"פ, פגיעה כלכלית מאסיבית באוכלוסיות נרחבות, ויצירת ייאוש קיומי באמצעים כלכליים, הם זרז להיווצרות פעולות טרור. בהקשר זה, מציינת הנתבעת, כי חיוב בפיצויים עונשיים בסדר גודל עליהם מדברים התובעים, עלול להביא להתמוטטות כלכלית של הרש"פ, וזה בוודאי לא יוסיף לרגיעה באזור.