183. בהקשר לגובה סכומי הפיצויים, ככל שייפסקו לחובתה, טוענת הנתבעת כי היא חולקת על אופן בקשת הפיצויים, כפי שנתבע על ידי התובעים. כאמור, פיצויים עונשיים נפסקו פעמים ספורות במשפט הישראלי, ובמרבית הפעמים שנפסקו דובר במזיק בודד ובניזוק בודד, ולא עבור ניזוק משני, דוגמת קרוב משפחה, כפי שדורשים התובעים בענייננו. לטענת הנתבעת, אין מקום לקבל את הטענה העולה מסיכומי התובעים, ולפיה, כל תובע שיימצא זכאי לפיצוי נזיקי רגיל יהיה זכאי בהכרח גם לפיצוי עונשי. לטענת הנתבעת, פיצוי עונשי מוטל על המזיק, אם בכלל, כלפי הניזוק הישיר בלבד, שהם בתיק שלנו – העיזבונות ושתי הקטינות, שהיו נוכחות בפיגוע.
184. הנתבעים מוסיפים וטוענים, כי הענקת פיצוי עונשי ראוי שתעשה מתוך נקודת הסתכלות על המעשה, ולא על מספר התובעים, משום שרק זו עולה בקנה אחד עם תכלית הפיצוי העונשי, שהיא התמקדות במזיק ובמעשה, ולא בחומרת הנזק. כך נקבע בעניין בת.א. 5340/03 (מחוזי י-ם) בן צבי נ' פרופ' היס: "הפיצויים העונשיים אינם שיקוף של הנזק שנגרם, אלא של התנהגות המזיק. לא השפעתם על הניזוק היא העיקר, כי אם השפעתם על המזיק".
185. אשר לטענת התובעים כי ניתן ללמוד על הכרת מחוקק המשנה בפיצויים של 20 מיליון ₪ לכל תובע, כפיצוי עונשי, בגין מעשי טרור, בשל תיקון תקנות האגרות, טוענים הנתבעים, כי, מלכתחילה, שעה שהוגשה התביעה, דרשו התובעים סעד של פיצויים עונשיים בסך של 210,000,000 ₪; לאחר מכן, ביקשו התובעים סכום של 20,000,000₪ לכל תובע. בהקשר זה, מפנים הנתבעים את בית המשפט לתקנה 3א לתקנות האגרות (אשר הותקנה בשנת 2012) ובה נקבע כי בתביעה בשל פעולת טרור או מעשי איבה לפיצוי
--- סוף עמוד 59 ---
לדוגמא בסכום שאינו עולה על 20,000,000 ₪ תשולם אגרה לפי פרט 3 או 10 שבתוספת, וכי התקנה תחול באופן רטרואקטיבי על כל התביעות התלויות והעומדות בבתי המשפט.
186. ביחס לגובה הפיצוי המבוקש, ובהתייחס לתקנות האגרות, טענה הנתבעת כי מן הבקשה של התובעים להגדיל את העיקול, מחודש מאי 2015, עולה כי עבור כל אחד מן המבקשים 1, 2, 5 מבוקש סכום של 30,000,000 ₪ כפיצויים עונשיים. ברם, העיזבון של המנוחים איננו אישיות משפטית, ובהתאם, מאחר שהתקנה בתקנות האגרות קובעת "פטור לכל תובע", היא אינה חלה על מי שאינו יכול להיות בעל דין. מחמת כן, יש לקבוע כי התובעים 1, 2, 3 אינם זכאים לפטור, ובוודאי שיורשיהם אינם זכאים לפטור כפול.