הנתבעת הוסיפה טענות מטענות שונות ביחס לתחולה רטרואקטיבית של התקנות.
200. ביחס לנושא תגמולי המל"ל ומשרד הביטחון בהתאם לסעיף 36 לחוק הנכים (לנושא זה יוקדשו פרקים נוספים ממוקדים, בחלק האחרון של פסק הדין), טוענת הנתבעת כי התובעים מקבלים תגמולים בגין האירוע מאת המוסד לביטוח לאומי (תעודות עובד ציבור הוגשו על ידי התובעים ביום 7.6.15 שפורטו בהרחבה בפרק ז.3 לעיל), והם (התובעים) מעריכים את הסכום בלמעלה מ-40 מיליון ₪.
במקום אחר טענו התובעים כי סך התגמולים המהוונים עומד על 22.5 מיליון.
--- סוף עמוד 62 ---
201. לטענת הנתבעת, המספרים שנזרקו על ידי התובעים לחלל האוויר ממחישים ביתר שאת כי חישובי זרם התגמולים משתנה (כגון תגמולי המל"ל ומשרד הביטחון) מצריך חישוב בדוק ומקצועי, המחייב הגשת חוות דעת אקטוארית. חוות דעת כזו לא הוגשה.
202. עוד טוענים התובעים, כי אם לא ייפסקו סכומים גבוהים, אזי קיימת אפשרות כי התובעים לא יבקשו לגבות את הסכום שייפסק, כדי שלא לאבד את זכאותם לתגמולים, אותם הם מקבלים ממדינת ישראל. על כך משיבים הנתבעים, כי קיים טעם לפגם בהעלאת טענה זו, כנימוק שמטרתו לשכנע את בית המשפט לפסוק סכומים גבוהים.
203. העובדה כי מצבם של התובעים שפר עליהם, בכך שיש להם מטיבים "אוטומטים", להבדיל מתובעים רבים בנזיקין הבאים בפני בית המשפט, איננו מהווה שיקול להפלותם לטובה ולפסוק להם פיצוי גבוה יותר, רק בשל עובדה זו. אין הגיון או שיקול ענייני המצדיק פסיקת פיצוי עונשי גבוה משמעותית מאלו שנפסקים בבתי המשפט בגין רצח ותקיפה חמורים, שלא נכללים בהגדרת "מעשי איבה", רק בשל כך שהתובעים דנן זכאים לתגמולים בשל סוג האירוע בו נפגעו. נימוק זה של התובעים, אינו קשור לשיקולים העניינים שעל בית המשפט לשקול.
204. למעשה, התובעים מבקשים מבית המשפט לחייב בפיצוי רק משום שהמצב בו מדינת ישראל תמשיך לפצות את התובעים "אינו מצב ראוי". אולם, זהו המצב החוקי במדינת ישראל, וגם כאן, תרופתם של התובעים למצב בלתי ראוי זה (לדידם) הוא פניה למחוקק או לגופי התווית מדיניות נוספים, ולא לבית המשפט, בדרישה כי יתעלם מהוראותיו הברורות של החוק, או יעקוף אותן.
205. באותו אופן, אין מקום להתחשב בטענת התובעים (בסעיף 295 לסיכומיהם), בנוגע לעמדת המוסד לביטוח לאומי ומשרד הביטחון, שנמסרו להם בעל פה. בית המשפט לא אמור להתחשב בנתונים אלה, באשר המוסדות האמורים אינם צד לתביעה, ועמדתם, שאף לא הוכחה, אינה אמורה להשפיע על פסיקתו, והיא חלה ממילא רק ביחסים שבין המוסדות לבין התובעים. חזקה על התובעים שיכלכלו את צעדיהם בתבונה, בהתאם לפסיקת בית משפט זה; ואם, כאמור בסיכומיהם, סבורים הם כי עמדת המוסדות הללו היא "מוטעית", אזי וודאי יימצאו דרך להעמיד אותם על טעותם.