213. ניתן להצדיק השתת פיצויים עונשיים, בשני מימדים עיקריים:
האחד, הערכי, בו מהווים הפיצויים העונשיים כלי עונשי שבא לחנך;
והאחר, תכליתו למנוע מעשי עוולה ולשמש תמרור אזהרה בפני מעוול פוטנציאלי.
214. אמנם, קיים קושי מסוים בכך שהפיצוי ההרתעתי מגיע, בסופו של יום, לכיסו של הניזוק, ולא לקופה הציבורית. אין להתעלם מכך שמצב זה יוצר התעשרות של הניזוק, אגב התועלת לאינטרס הציבורי (השווה בעניין זה מאמרו של השופט אליקים רובינשטיין, "פיצויים עונשיים – מבט מכס המשפט", ספר אור – קובץ מאמרים לכבודו של השופט תיאודור אור (עורכים אהרן ברק, רון סוקול ועודד שחם, הוצאת נבו, תשע"ג-2013), עמ' 97, עמ' 103-104).
215. ההכרה בפיצויים העונשיים עוררה ויכוח בין האסכולה שתמכה בפסיקת פיצויים כאלה, בהתבסס על שיקולי ענישה, הרתעה וחינוך, לבין האסכולה שהתנגדה לרעיון זה, בטענה המוכרת כי פסיקת פיצויים עונשיים יוצרת טשטוש הגבולות בין המשפט האזרחי לפלילי, וכי אין זה הוגן שהניזוק יתעשר על חשבון המזיק.
216. בטרם אעבור לדיון במשפט משווה ולניתוח הפסיקה הישראלית, ראיתי לנכון, בשלב זה, להתייחס לשני ספרי היסוד בדיני נזיקין, המזכירים את סוגיית הפיצויים העונשיים.
217. פרופ' אהרן ברק, בחלק הרביעי של הספר "פיצויים", שבעריכת פרופ' גד טדסקי, דיני הנזיקין – תורת הנזיקין הכללית (מהדורה שנייה מתוקנת ומעודכנת, ירושלים, תשל"ז), מכנה פיצוים אלה כ"פיצויים לדוגמה" (סעיף 344, עמ' 579), כאשר בהערה 63, בעמ' 579, הוא מציין כי מונחים אחרים המקובלים באנגלית הם פיצויים עונשיים, ומביא דוגמאות למינוחים אנגליים אלה באותה הערה.
218. בהסבירו את מטרת הפיצויים העונשיים או הפיצויים המוגברים, כותב פרופ' ברק את הדברים הבאים (שם, סעיף 344, בעמ' 579; ההדגשה הוספה על ידי):
--- סוף עמוד 65 ---
"יש להבדיל בין 'פיצויים לדוגמא' לבין 'פיצויים מוגברים' (aggravated damages). בסוג אחרון זה של פיצויים, הנזק שנגרם לניזוק אינו 'רכושי', אלא נזק שפגע בשמו הטוב או ברגשותיו, ועל כן סכום הפיצויים שנפסק הוא מטבעו 'at large', דהיינו, אינו ניתן להערכה כספית מדויקת. בהערכת נזקים אלה יש מקום להתחשב בנסיבות המיוחדות בהן בוצעה העוולה, כגון בהתנהגותו הזדונית של המזיק, והביטויים שבהם השתמש. נסיבות אלה הן רלבנטיות, שכן הן משפיעות על שיעור הנזק שנגרם לניזוק. חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב, נמדדת לעיתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. מכאן שגם בסוג זה של פיצויים, כמו בפיצויים לדוגמא, יש להתחשב בחומרת התנהגותו של המזיק, ולהגדיל, בהתאם לכך, את סכום הפיצויים המגיעים לניזוק. למרות דמיון זה בין שני סוגי הפיצויים, נבדלים הם אלו מאלו בכך, שהפיצויים לדוגמא מניחים מראש כי סכום הנפסק לניזוק אינו מהווה הערכה כנה של הנזק שנגרם לו, אלא בא למטרות עונשיות; לעומת זאת, בפיצויים המוגברים, סכום הכסף שנפסק לניזוק מהווה הערכה כנה של הנזק שנגרם לו, כאשר נזק זה הוגבר על ידי התנהגות הבלתי ראויה של המזיק".