--- סוף עמוד 73 ---
יב. משפט משווה בעניין פיצויים עונשיים
231. הפסיקה האנגלית הכירה בסמכותו של בית המשפט לפסוק פיצויים עונשיים במקרים נזיקיים. עד לשנת 1964 הייתה מקובלת במשפט האנגלי הגישה, שלפיה בכל מקרה שבו פעל המזיק ברשעות, בזדון ומתוך כוונה לפגוע בניזוק, יש מקום להטיל עליו פיצויים עונשיים; ובהתאמה, שללו בתי המשפט את האפשרות להטיל פיצויים עונשיים במקרה של התנהגות רשלנית בלבד. פסיקת הפיצויים העונשיים נעשתה כמעט במרבית העילות הנזיקיות המוכרות.
232. בפס"ד Rookes v. Barnard [1964] A.C. 1129, קבע הלורד Devlin כי ניתן לפסוק פיצויים עונשיים אך ורק במקרים בהם קיימת לכך הסמכה בחוק, וכן במקרים בהם עובדי מדינה פעלו בצורה פוגענית, שרירותית או בלתי חוקית. כמו כן, במקרים בהם מעשה העוולה נועד להביא למזיק טובת הנאה, בשיעור העולה על סכום הפיצוי הצפוי. בפסק דין זה קבע הלורד Devlin כי פיצויים עונשיים יינתנו רק בגדרי אחד הקריטריונים שהם:
א. מקום שהמזיק הוא עובד מדינה שפעל בצורה פוגענית, שרירותית או בלתי חוקית.
ב. במקרה שבו מעשה העוולה מניב הנאה חומרית, שאינה נשללת ממנו על ידי פיצויים "רגילים".
ג. כאשר יש חקיקה ספציפית המתירה זאת.
233. בפס"ד Kuddus v. C.C. Leicestershire [2001] 3 All E.R. 193, הרחיבה דעת הרוב (מפי הלורדים Nicholls ו-Hotton) את המקרים בהם ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים, תוך קביעה שהפיצויים העונשיים מהווים כלי להתמודדות עם התנהגות קלוקלת של מזיקים ופגיעה בזכויותיהם של ניזוקים. יש לציין כי בדו"ח ה-Law Commission LC 247 Aggravated, Exemplary and Restitutionary Damages, משנת 1997, הומלץ להרחיב את הסמכות לפסוק פיצויים עונשיים לכל המקרים בהם מעשה העוולה נעשה בכוונה, תוך התעלמות מזכויות הניזוק (סקירת עמדת המשפט האנגלי מפורטת במסגרת ע"א 9225/01 רונית זיימן נ' גד קומרן (להלן – "פרשת זיימן"),
--- סוף עמוד 74 ---
וכן בע"א 140/00 עיזבון אטינגר ז"ל נ' החברה לשיקום ופיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פ"ד נח(4) 486 (להלן – "פרשת אטינגר")).
234. לעומת זאת, במדינות אחרות של המשפט המקובל, כגון: קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד וארה"ב, הגישה הינה כי אין להגביל פסיקתם של פיצויים עונשיים למקרים מסוימים כלשהם (ראה בעניין זה פרשת זיימן).
235. עם זאת, בקנדה, אוסטרליה וניו זילנד פיצויים עונשיים ייפסקו במקרים בהם התנהגות הנתבע הינה "שערורייתית או זדונית", במידה המצדיקה את ענישתו בדרך של חיובו לשלם לתובע מעין "קנס אזרחי", כאשר התנהגות "שערורייתית" יכולה להיות אף התנהגות רשלנית. כך למשל, בניו זילנד, ה-Privy Council קבעה כי ניתן יהיה לפסוק פיצויים עונשיים גם במקרים של רשלנות, ובלבד שמתקיים התנאי של התנהגות שערורייתית (outrageous conduct).