236. בארה"ב, לעומת זאת, קיימת נכונות גבוהה בהרבה לפסוק פיצויים עונשיים, הן מבחינת העילות והן מבחינת גובה הסכומים. הRestatement- האמריקאי קובע כי הפיצויים העונשיים נועדו להעניש את המזיק ולהניאו מלחזור על התנהגותו בעתיד, ונקבע כי פיצויים כאלו יושתו רק במקרים שבהם התנהגות המזיק הייתה מקוממת, נבעה מרשעות או הייתה פזיזה באופן חריג.
237. הRestatement- האמריקאי קובע גם כי בבואו לפסוק פיצויים עונשיים, יתחשב בית המשפט במכלול הנסיבות, כולל: מצבו של הנפגע, רמת הפגיעה, נסיבות מיוחדות וגובה הפיצויים המקובלים במקרים מעין אלה .
238. הפסיקה האמריקאית הגבילה את מתן הפיצויים העונשיים למקרים קיצוניים שבהם חרגה התנהגותו של המעוול באופן ניכר מהתנהגות סבירה, עד כדי התנהגות מופקרת ומקוממת. גישה זו שונה מגישתו של המשפט האנגלי, במובן זה שאין דרישה לקיומו של נזק כל עיקר, אלא המעשה עצמו הוא הנבחן (לעניין זה ראה גם את מאמרו הנ"ל של השופט רובינשטיין "פיצויים עונשיים – מבט מכס המשפט", בעמ' 106).
239. דומה, כי ניתן להבחין בשנים האחרונות במגמה של סיווג פיצויים אלה על ידי בית המשפט העליון האמריקאי. בפסק הדין בענייןState Farm (,538 U.S. 408 (2003)
--- סוף עמוד 75 ---
State Farm Mutual Automobile Insurance Co.v.Campbell) קבע בית המשפט העליון של ארצות הברית כי כדי שפיצויים עונשיים יהיו סבירים וחוקתיים, עליהם לעמוד בשלושה כללים מנחים:
א. סיווג התנהגותו של המזיק כבלתי הולמת וכראויה לגינוי;
ב. בחינת ההבדל בין שיעור הפיצויים שהניזוק זכאי לו, לבין שיעור הפיצוי העונשי שבית המשפט עתיד לפסוק;
ג. השוואת שיעור הפיצויים העונשיים במקרה הנוכחי, לשיעורו בפסיקה מקבילה.
240. נראה כי המשותף לשיטות המשפט המאפשרות הטלת פיצוי עונשי, הוא הנסיבות החמורות הנדרשות לשם הטלת פיצוי זה. הפיצויים העונשיים מהווים מבחינה זו "נשק יום הדין" ומטרתם היא התמודדות עם התנהגות נלוזה וקלוקלת אשר נעשית במזיד.
יג. עמדת המשפט העברי בסוגיית הפיצויים העונשיים
241. המטרה הבסיסית והעקרונית של דיני הנזיקין במשפט העברי, כפי שהסבירם הרמב"ם, הינו זה (ספר מורה הנבוכים, חלק ג, פרק מא):
"המצות אשר כללם הכלל החמישי, הם אשר ספרנום בספר נזיקין, והם כלם בהסרת העול ומנוע ההזק. ולרוב האזהרה על מניעת ההזק, חייב האדם בכל נזק שיבא מממונו או מסבת פעולתו, ממה שאפשר לו לשמרו מהזיק. ולזה חייבנו בנזקין שיבא מבהמותינו עד שנשמרם, וכן אש ובור; מפני שהם ממעשה האדם ואפשר לו לשמרם עד שלא יבא מהם נזק, וכלל אלו הדינים מן היושר מה שאעיר עליו...".