שוב, מעשה באדם אחד שהטיח את אשתו תחת התאנה, והביאוהו לבית דין והלקוהו. לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך".
253. על בסיס דברים אלה, כתב פרופ' אהרן קירשנבאום את מחקרו המקיף, בית דין מכין ועונשין: הענישה הפלילית בעם ישראל – תורתה ותולדותיה (הוצאת מאגנס, ירושלים תשע"ג). מדובר בלמעלה מ-1,000 עמודי טקסט ומפתחות רבים.
254. בספרות הקודיפיקציה ההלכתית, הורחבה סמכות זו גם בתקופת הגולה כאשר אין בית דין סמוך (טור חושן משפט, הלכות דיינים, סימן ב):
"אף ע"פ שאין דנין בחוצה לארץ דיני נפשות ודיני מכות ולא קנסות, אם ראו בית דין שצורך שעה הוא שהעם פרוצים בעבירות – דנין בין מיתה בין ממון בין כל מיני עונש".
255. ואדגיש, מבחינת ההלכה, סמכות זו כוללת, הן ענישה פלילית והן הטלת קנסות, דהיינו חיוב ממון מעבר להלכה.
256. גם השולחן ערוך חוזר על אותם דברים (שולחן ערוך חושן משפט הלכות דיינים סימן ב):
"כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בארץ ישראל, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור), היו דנין בין מיתה בין ממון, בין כל דיני עונש".
257. אומנם לא מצאתי התייחסות ספציפית לעונש ממוני בגין פעולת רצח מכוונת, אך מן המשפט העברי ניתן לשאוב את העיקרון המשפטי לפיו, כאשר יש צורך חברתי דחוף, מוצדק לסטות מן הדין, לחומרה, כדי למנוע את המשך העבירות.
--- סוף עמוד 79 ---
258. מכאן, שאם יש אינתיפאדה שבה רוצחים יהודים, על פי אותו קו חשיבה עקרוני, גם המשפט העברי היה מכיר בפיצויים עונשיים ואף מעודד את הפעלתם ויישומם.
יד. עמדת בתי המשפט בישראל ביחס להטלת פיצויים עונשיים
259. בישראל, קובע סעיף 76 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] כי פיצויים ייפסקו רק בשל אותו נזק שעלול לבוא באורח טבעי במהלכם הרגיל של הדברים ושבא במישרין מעוולת הנתבע. הסעיף איננו מאזכר אפשרות לפסיקה של פיצויים עונשיים.
260. ברם, הסמכות לפיצויים עונשיים הוכרה בפסיקה במגוון של מקרים, אשר ערבו בתוכם אלמנט של גרימת נזק מכוון לזולת, דוגמת מקרים של הסגת גבול (ע"א 277/55 רבינוביץ נ' סלע, פ"ד יב 1261) ולשון הרע (ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' בצלאל מזרחי, פ"ד מא(2) 169; ע"א 81/55 כוכבי נ' בקר, פ"ד יא 225; ע"א 30/72 פרידמן נ' סגל, פ"ד כז(2) 225).
261. כבר בע"א 216/54 שניידר נ' גליק, פ"ד ט, 1331, אמר כב' השופט לנדוי את המילים הבאות (בעמ' 1335, מול האות ה):
"... התקפת המערער על המשיבה הייתה זדונית, ללא התגרות מידית שקדמה לה, והיא בוצעה בפראות בצורה שהייתה מכוונת להשפיל את כבוד המשיבה קבל עם ועדה. בית-המשפט רשאי להביא בחשבון גורמים מיוחדים כאלה, כגון כוונתו הרעה של התוקף ובושת שסבל הנתקף, בקבעו פיצויים ענשיים".