283. דרישת הזדון הובעה באופן ברור בע"א 1080/07 עיזבון פלוני נ' משטרת ישראל (2009) (פיסקה 10 לפסק הדין):
"... בנוסף לא שללו בתי המשפט את האפשרות להשית פיצויים עונשיים גם בעוולות שאינן מחייבות כוונה, דוגמת עוולת הרשלנות, עת מדובר במקרים חריגים וקיצוניים. אלא שאף במקרים אלו נותרה על כנה הדרישה שתתקיים "מעין כוונה", או התנהגות הגובלת בזדון מצד המעוול, אשר פיצוי רגיל על פי דיני הנזיקין לא יהיה בו כדי למצות את הגנאי שראוי שיתלווה לעוולה. כך למשל, ציין בית המשפט בע"א 81/55 כוכבי נ' בקר, פ"ד יא 225, 234 (1957) כי 'יש ספק בלבנו, אם אפשר לפסוק פיצויים
--- סוף עמוד 84 ---
לדוגמא בגלל רשלנות, ותהיה זו אפילו רשלנות כה חמורה כמו במקרה דנן, אם הנזק נגרם ללא זדון".
284. תדירות המקרים בהם ייפסקו פיצויים עונשיים, הובאה בע"א 1535/13 מ"י נ' איבי (2015) (פיסקה 42 לפסק הדין; צוטט גם בעמ' 27 לסיכומי הנתבעים):
"החלטה על פיצויים עונשיים בתיק אזרחי היא עניין חריג, במקרים מקוממים ומסלידים במיוחד, ובפרט כאלה שיש עימם מעין כוונה"
285. סיכום המצב המשפטי בהתאם לכלל הפסיקה המצוינת למעלה, הובא בת"א (י-ם) 1549/96 עיזבון המנוחה לוי פנינה ז"ל נ' הסתדרות מדיצינית הדסה (1998) (להלן – "עיזבון המנוחה לוי פנינה") אשר הפך לאחד מפסקי הדין החשובים בנושא. בפסק דינו סיכם כב' השופט – כתוארו אז – משה גל את המצב המשפטי, באופן הבא (פיסקה 14; ההדגשות הוספו):
"השאלה אם בתי המשפט בישראל מוסמכים היום, לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו והשפעת החקיקה הקונסטיטוציונית החדשה, לפסוק לזכות הצד שמנגד, בהליך אזרחי, פיצויים עונשיים ולדוגמה, לא לובנה כדבעי בהליך דנן. בנושא זה אפשר שחלו תמורות שונות ואין כל ביטחון בדבר, כי הדין ששרר בעבר חל עוד; לאור נושא המידתיות ובין הסמכה חוקית מפורשת להעניש מזיק כלפי הניזוק, מעבר להיקף הפיצויים כפי שנקבע בהוראות החיקוקים הרלוונטיים. עם זאת, לנוכח התוצאה שאליה הגענו להלן, ממילא מתייתר הצורך לבחון נושא זה לגופו. לפיכך, הנחת המוצא לדיון דידן תהא, שהדין ששרר הוא גם הדין הנוהג.
אכן, אין מחלוקת כי בעבר הייתה לבתי המשפט הסמכות לפסוק, במקרים מיוחדים וחריגים, פיצויים עונשיים (ע"א 670/79 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מזרחי, פ"ד מא(2) 169, 205 מול ה), לאמור – חיוב המזיק לשאת בנטל כספי נוסף, מעבר לשיעור הנגזר מהפיצוי על הנזק הממשי. המטרה של פיצויים כאמור לא נועדה להטבת הנזק בשיעור הולם וראוי, במגמה לשאוף ככל האפשר לעבר החזרת המצב לקדמותו (כפי המבחן החל בנסיבות הרגילות: ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762; ע"א 247/87 אלירם נ' אלימלך, בסימן 4 לפסק) תכליתם כיוונה: 'להעניש את המזיק על