"אשר ליסוד הנפשי, הרי שבהיעדר הוראה מיוחדת, נדרשת לצורך ההרשעה מודעות בפועל לרכיב ההתנהגותי ולרכיבים הנסיבתיים של העבירה. בגדר זה נדרש, כי הנאשם יהיה ער לטיב התנהגותו – היינו, כי יהיה ער לכך שהתנהגותו מביעה תמיכה בארגון טרוריסטי או הזדהות עמו".
341. יצוין כי הדברים האמורים יפים אף לענייננו, הגם שהחלופות הרלבנטיות לכאן הן חלופות (ד) ו-(ו) לאותו הסעיף, וזאת משום שהסיפא של סעיף 4 לפקודת מניעת טרור הוא אותו הסיפא, הקובעת כי מי אשר עבר על אחת מן החלופות שבסעיף "ייאשם בעבירה, ובצאתו חייב בדין, יהא צפוי לעונש מאסר עד שלוש שנים או לקנס עד 1000 לירות או לשני העונשים גם יחד".
--- סוף עמוד 100 ---
342. אכן, סעיף 4 לפקודת מניעת טרור, איננו דורש יסוד נפשי כתנאי לקיומו. אולם, מחמת היותו סעיף שעלול לגבש עבירה פלילית, הרי שנדרשת בו מודעות לרכיב ההתנהגותי ולרכיבים הנסיבתיים של העבירה. כבר קבעתי בענייננו, כי הפרת סעיף 4 לפקודת מניעת טרור, כמו גם עוולת הרשלנות, נעשתה על ידי הרש"פ במודעות ובכוונה להפרה.
343. בפועל, לא נטען ולא הוכח כי היה טעם נוסף להעברת אותם כלי נשק למבצעי הפיגוע, לבד על הטעם של ביצוע פיגועי טרור (ראה עמ' 174 לסיכומי הנתבעים בעניין החבות). לא ניתן להניח כי היסוד הנפשי הנדרש להפרתה של עוולת הרשלנות, או של החובה החקוקה, בדמות סעיף 4 לפקודת מניעת טרור, היה יסוד נפשי שאינו רצוני, משום שלא תיתכן פעילות אקטיבית ללא כוונה כלשהי מאחוריה. כך, שגם ביחס לגיבוש העבירה של הפרת חובה חקוקה ביחס לפקודת מניעת טרור, התגלה רצון מאחורי הפעולות.
344. וכאן ישאל השואל: האם "מודעות" או "כוונה" למעשה רצוני זה, עולה כדי זדון, בכלל, ולענין הטלת חיוב כספי של פיצויים עונשיים, בפרט?
345. כדי לענות על שאלה זו, יש לבחון, ראשית כל, את השאלה העקרונית האם רשלנות יכולה לקפל בתוכה כוונה זדונית.
346. בע"מ (י-ם) 595/04 פלוני נ' אלמונית (2005) הסביר כב' השופט (כיום מבקר המדינה) יוסף שפירא את הדיסוננס שבין "רשלנות" ל"כוונה זדונית", וכך אמר (פסקה 11 לפסק דינו):
"לכאורה נראה כי מעשה מכוון אינו עולה בקנה אחד עם משמעותו הקלאסית של המונח המשפטי – רשלנות כפי שמציין המלומד ג. טדסקי, במאמרו "נזקי גוף ללא שימוש בכוח ו"הרשלנות בכוח", הפרקליט י"ג (תשכ"ז), 170:
'איש אינו מכחד שאין זו התפיסה הטבעית של המונח "רשלנות". כלום נוכל לקרוא "רשלן" לבעל ה"פשע המושלם", שעליו מדובר בספרות הבלשית? נקרא לו רשע ולא רשלן, כשהוא זהיר ביותר בחתרו להגיע למחוז חפצו, להרע לזולת. אין זו תפיסת ההדיוטות