--- סוף עמוד 105 ---
356. סיכומה של הסוגיה הוא כי גם כוונה, ככל שהיא חורגת מסטנדרט המעשים המצופה מהאדם הסביר, והביאה לתוצאה מזיקה, תיכנס תחת המונח המשפטי "רשלנות".
357. בהתאמה, המשמעויות הנ"ל של המושג "רשלנות" ישימות במצבים שונים, ואף אחת מהן אינה בהכרח מבטלת את האחרות. רשלנותה של הרש"פ, אינה מונעת את הקביעה כי היא פעלה מתוך כוונה (אך היא גם אינה מחייבת זאת).
358. השאלה שעליי להכריע כעת, היא מכוח איזו הגדרה של המושג "רשלנות", מבין אלו המנויות למעלה, פעלה הנתבעת, והאם בהכרח יש לייחס כוונת זדון לאותה ההגדרה של רשלנות? במילים אחרות: עומדת בפניי השאלה, האם ייתכן כי מצבם המנטלי של מי מטעם הרש"פ, אשר העביר את הנשק אל המפגעים, היה מצב מנטלי המנוגד למצב של כוונה (הקטגוריה הראשונה)? (זו היא הנקודה בו תענה טענת הרש"פ כי בהחלטת החבות לא הוזכרה אפילו המילה "זדון" בהחלטת החבות, ובוודאי שלא יוחס זדון לנתבעת).
359. הקביעות העקרוניות כנגד הרשות, בהחלטת החבות, נחלקו לשנים:
האחת, קביעה עקרונית כי הרש"פ נמנעה מלפעול, שעה שהיה עליה לעשות כן. בהקשר זה, כתבתי בפיסקה 286 להחלטה, כי "משמעות העדר האסטרטגיה והפסיביות של ההנהגה הפלסטינית, הינה, במילים אחרות עצימת עיניים והתעלמות ממעשי טרור, מקום שמוטלת הייתה החובה על הרש"פ, שלא לנהוג כך. לשם קביעת התרשלות אין צורך להוכיח כוונה תחילה או זדון; די בכך שתוכח פסיביות יתר ועצימת עיניים מקום שהיה על הנתבע לפעול".
360. בהקשר זה, לא הוכחה הכוונה שהייתה מאחורי ההימנעות מפעולות כנגד טרור. היסוד הנפשי המינימאלי שניתן היה ליחס לרש"פ היה עצימת עיניים, הוא הנכלל בקטגוריה הראשונה, מפני שמחדלה של הרש"פ בעניין מניעת פעילות הטרור יכולה הייתה לנבוע מכך שהיא לא ייחסה חשיבות לנושא זה, ולא ראתה לנכון להקדיש לו משאבים, ולאו דווקא מפני שהיא חפצה בקיומה של אותה פעילות טרור (כך על פי הראיות שהוגשו).
361. יסוד נפשי זה הוא אכן "רשלנות", במובן המנוגד למצב המנטאלי של כוונה. מובן שלא ניתן לייחס זדון למי שפעל מתוך מצב נפשי זה מפני שהזדון ייוחס, כפי שראינו למעלה, ליסוד נפשי ברמה גבוהה יותר (בעיקר כוונה או מזיד). אילו היה מדובר רק בהימנעות מפעילות כנגד גופי טרור, ייתכן שלא ניתן היה לייחס לרש"פ, מבחינה ראייתית, על סמך
--- סוף עמוד 106 ---
הנתונים שבתיק הספציפי הזה שבפניי (ואני מתעלם, כמובן, מראיות ששמעתי בתיקים אחרים כנגד הרש"פ), יותר מאשר יסוד נפשי של "עצימת עיניים".