465. ראה גם את הדברים האמורים בפרשת אטינגר פסקאות 80-73 – מפי השופט, כתוארו אז, ריבלין (ההדגשה הוספה):
"פיצויים אלה 'לא באו להשיב את מצבו של הניזוק לקדמותו. הם מעניקים לו פיצוי העולה על נזקו. הם נועדו לשקף את סלידתה של החברה מהתנהגותו של המזיק'"
466. סיכומו של פרק זה הוא כי פיצויים עונשיים נפסקים מחוץ לחשבון הנזק של הניזוק, מפני מטרתם העיקרית היא הרתעתית או גמולית, והיא שונה ממטרת דיני הנזיקין. זאת ייאמר, הגם שמדובר בפיצויים הנובעים מאותו אירוע נזיקי, שבגינו מפוצים הניזוקים מכוחם של חוקים אחרים.
467. על כן נדחית טענת הנתבעת, ומתקבלות טענות התובעים, כי כל סכום שייפסק להם על פי פסק דין זה, כפיצויים עונשיים, יתווסף לכל זכאותם לפי חוק נפגעי האיבה, ואין הם צריכים להחזיר סכום כלשהו לביטוח לאומי והם זכאים לממש את פסק הדין מיידית, כלפי הרש"פ.
יח. חלקיות האשמה
--- סוף עמוד 129 ---
468. הנתבעת העלתה טענה נוספת בדבר חלקיות האשמה שניתן לייחס לה, שכן המרב שיוחס לה בפסק הדין היה אספקה של נשק או מימון, אולם לא יוחסה לה תקיפה עצמה. זו, יוחסה למפגעים בלבד.
469. ברם, כבר קבעתי שפיצוי עונשי מוטל, על פי הקריטריונים שהוזכרו למעלה, במקרים שהמעשה נעשה במכוון ובזדון, והוא אכן מעשה שיש לסלוד ממנו, ובשלב הראשון במנותק משאלת גובה הנזק.
470. כך, אם חלקו של נתבע מסוים במעשה הזדוני אינו מלא (כגון שהוא רק שיתף עצמו, סייע או שידל את המעוול העיקרי לבצע את הנזק), הרי שחלק זה יבוטא באמצעות אומדן נמוך יותר של סכום הפיצוי. כלומר: עצם החיוב בפיצוי עונשי נקבע לפי אופי המעשה והזדון המיוחס לו, ואילו סכום הפיצוי (או חלוקת הסכום למבצעים השונים) נקבעת בהתאם ל"תרומה" אותה הרים כל מבצע לשם השלמתו של המעשה.
471. רוצה לומר: בהנחה כי נקבע שהמעשה עומד בקריטריונים הקבועים להטלת הפיצויים העונשיים, הרי שאומדן גובה הפיצויים, ייעשה כנגזרת של חלקו של כל נתבע. כך במקרים של מבצעים במשותף, אשר חלקו של כל אחד מהם אינו שווה לאחרים, יחולק הפיצוי העונשי באומדן, לפי "תרומתו" של כל אחד מן המבצעים לביצוע המעשה הנפשע.
472. הלך מחשבה זה עולה בקנה אחד עם דברי ההסבר לנוסח העדכני ביותר של תזכיר הצעת חוק דיני ממונות התשע"א-2011, שזה לשונם (ה"ח הממשלה מס' 595, מיום 15.6.2011 דברי ההסבר לסעיף 461):
"ההוראה החדשה המוצעת מקנה לבית המשפט סמכות לפסיקת פיצויים לדוגמה (המוכרים גם בשם "פיצויים עונשיים"), אשר אינם תלויים בנזק. כדי לקבל פיצויים אלה אין צורך בהוכחת נזק, ואולם הם ייפסקו רק במקרים חמורים במיוחד, שבהם הוכח שהמפר נהג בזדון. בין השיקולים שבית המשפט יכול להביא בחשבון בבואו לפסוק פיצויים לדוגמה ואת גובהם: היקף ההפרה וחומרתה, מידת ניצול חולשתו של הנפגע, הרווח שצמח למפר בשל ההפרה, טיבו וחשיבותו של האינטרס המוגן וכדומה".