--- סוף עמוד 134 ---
הרשות הייתה היוזמת של הפיגועים או כי המחבלים היו חלק בלתי נפרד ממנה. ההיפך הוא הנכון, ויש קביעות מפורשות בעניין.
492. גם ביחס למקרה בת.א. (ת"א) 2276/03 נתן פלד נ' הרשות הפלשתינית (2004) (להלן – "פרשת פלד") אליו מפנים התובעים – גם שם דובר על פסק דין שניתן בהעדר הגנה ובוטל (ונמחקה מחוסר מעש גם התביעה בגינו).
493. בנוסף, טוענת הנתבעת כי אין לשעות לדברי התובעים, הטוענים שהפיגוע בתביעה דנן נעשה במעורבות ישירה, מודעת ורצונית של דרגי המנהל והביצוע הבכירים ביותר של הנתבעת 1 (סעיף 30 לסיכומיהם), באשר טענה זו נטענת בעלמא, היא לא הוכחה ולא נקבעה כממצא מחייב על ידי בית המשפט.
494. לסיכום האמור, מפנה הנתבעת לפסיקה הקיימת בישראל, במסגרתה נפסקו פיצויים עונשיים, והיא טוענת כי מפסיקה זו ניתן ללמוד כי מדובר על סכומים נמוכים בהרבה מאלו שדורשים התובעים כאן.
בת.א. 13527-03-10 נעם שרהבני נ' רונאל בליצר (1.3.13) – תביעה נזיקית בגין תקיפה, נפסק פיצוי עונשי של 18,000 ₪, ממנו נוכה הפיצוי העונשי שנפסק בהליך הפלילי.
בת.א. 39073-05-11 אפרים קליגר נ' משה אריה פיגה (13.6.12) – תביעה נזיקית בגין תקיפה נפסק פיצוי עונשי בסך 10,000 ₪, וגם ממנו נוכה הפיצוי העונשי שנפסק בהליך הפלילי.
בת.א. 19415/02 ציפורה דינה נ' מרגלית דורון (30.1.05) – תביעה נזיקית בגין תקיפה, הוטל פיצוי עונשי בסך 150,000 ₪.
בת.א. 3707/01 מדני אברהם נ' מסיקה רביד (17.1.05) – תביעה נזיקית בגין תקיפה חמורה, אותה הגדיר בית המשפט כ"שחיטה יותר מאשר תקיפה", נפסק סכום של 300,000 ₪ כפיצוי עונשי.
495. בהסתמך על האמור, טענה הנתבעת, כי רק בחלק קטן מן המקרים, אשר בהם בוצעה עוולת התקיפה, נפסקו פיצויים עונשיים נגד התוקף, בסכומים של עשרות עד מאות
אלפי ₪.
--- סוף עמוד 135 ---
496. במקרה שבפנינו, מוסיפה הנתבעת וטוענת, לא נקבע כי הנתבעת ביצעה עוולה של תקיפה או עוולת כוונה הדומה בחומרתה לעוולת התקיפה, ודומה שאין מקום לפסוק סכומים גבוהים יותר מן הסכומים שקבעה הפסיקה הישראלית.
יט.3 דיון והכרעה בנושאים כלליים ובתנאי הטלת הפיצויים העונשיים
497. תחילה, אתייחס למספר נקודות עקרוניות.
הראשונה שבהן, היא טענת התובעים כי על בית המשפט לפסוק להם סכומים העולים על סכומי הפיצויים שהם מקבלים ממדינת ישראל, וזאת בכדי שיהיה כדאי להם לקבל את הסכומים הללו מן המזיק, ולא לוותר על הסכום, לטובת סכומים גבוהים יותר שהם מקבלים כנפגעי איבה, מן המדינה (הגם שדיון זה התייתר, משום שקבעתי כי אין צורך בקיזוז הסכומים הנפסקים בתביעה דנן עם הסכומים שקבלו התובעים מהמדינה).