"עם זאת בהקשר הפלילי קיומן של הכרעות סותרות בנוגע לאנשים שונים עלול להעלות קושי מיוחד.....הדיבור ב"שני קולות" עלול ליצור אי-התאמה בין שתי הכרעות דין הנוגעות לאותה פרשה עצמה שלא ניתן ליישבה על פי דרישות השכל הישר ומושכלות חיים בסיסיים. קיומה של אי-התאמה כאמור עלול להביא לתוצאות בלתי צודקות ולעורר תחושת אי-אמון במערכת המשפט והצדק..... כך למשל תוצאה שיפוטית שלפיה האחד מורשע בשותפות לדבר עבירה עם אחר והשני מזוכה מאותה עבירה, עלולה להיות דיבור ב"שתי לשונות" שהוא בלתי רצוי... בעבירת הקשר, אשר מטיבה מחייבת היא קיום התקשרות בין שני אנשים או יותר, קשה להלום מצב שבו אדם אחד יורשע בקשר פלילי ואילו שאר
--- סוף עמוד 61 ---
הנאשמים בקשר יזוכו, והוא ייוותר יחיד בהרשעתו בעבירה המחייבת מעצם טיבה מעורבות פלילית של כמה אנשים"
עם זאת נקבע כי מצב דברים כזה יכול להיות אפשרי, למשל במקרה של הסדר טיעון (שם בעמ' 546), ובמקרה שלפניי כיון שהצד השני לקשר, חברת סימנס העולמית, הגיעה להסדר עם התביעה ללא העמדה לדין, אף כי לקחה אחריות למעשיה.
הקשיים עליהם עמדתי מביאים לשאלה, האם למרות אותם קשיים יש לאשר את הסדר הטיעון. בית המשפט העליון קבע כי גם אם נפלו קשיים בהסדר הטיעון, אם אלו אינם יורדים לשורשו של עניין, על בית המשפט לאשר את ההסדר. עמד על כך בית המשפט העליון בעניין התנועה לאיכות השלטון בפרשת פינטו (החל בפסקה 73 לפסק דינו של כב' השופט א' שהם):
"73. במקרים רבים, ההחלטה שלא להעמיד אדם לדין בגין ביצוע עבירות מסויימות, מתקבלת במסגרת הסדר טיעון עם חשוד או נאשם .... כאשר עומדת על הפרק האפשרות להגיע להסדר טיעון, נדרשים גורמי התביעה לפעול בדרך המיטבית לקידום תכליותיו של המשפט הפלילי ולעמידה על ערכיו, וזאת על פי שיקול דעתם הענייני והמקצועי. זאת, תוך התחשבות בנסיבות המקרה הקונקרטי ובשים לב להשלכות רחבות יותר אשר עשויות להיות להחלטה....
74. תהליך קבלת ההחלטות בדרך לחתימה על הסדר טיעון מצריך מלאכת איזון בין שיקולים מורכבים, ובית המשפט לא ייטה להתערב במלאכה זו של גורמי התביעה. פעמים רבות חזרה והובהרה ההלכה, לפיה ההתערבות בשיקול דעתה של התביעה לעניין הגעה להסדר טיעון, שמורה למקרים נדירים בלבד. .... בית משפט זה יתערב בשיקול-דעתן של רשויות החקירה והתביעה בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין, ובכלל זאת בהחלטה לערוך הסדר טיעון עם נאשם, בצורה מצומצמת. הגם שאין עניינים אלו חסינים מפני ביקורת שיפוטית, מקובל לומר כי התערבות בהם תישמר למקרים נדירים שבהם מוכח כי ההחלטה הנבחנת לוקה בחוסר סבירות קיצוני או בעיוות מהותי".
(הדגשה שלי – מ' א' ג')
והוסיף כב' השופט א' שהם (בפסקה 91):