לאחר מכן נרשם מפי השופט המלומד:
"אני חושב שבנקודה זו אין מחלקת".
ובהמשך לכך נרשמה מפי באי-כוח הצדדים אותה הסכמה:
"... שדיני ברירת הדין נדונים על פי הדין האנגלי גם לאחר חקיקתו של חוק יסודות המשפט תש"ם".
אך אפילו, כטענת בא-כוח המערער, לא ניתנה הסכמתו אלא לאותם כללי ברירת הדין האנגליים שאומצו אצלנו לפני ביטולו של סימן 46לדבר המלך במועצה על ארץ-
ישראל, 1922, אלה שהפכו מאז להיות חלק מהמשפט המקובל נוסח ישראל, ועלינו לברור את הדין באופן עצמאי, בהתחשב בדברי הביקורת שנמתחו על הפסיקה האנגלית בשאלת החלת דין המקום על סיווגה של תביעה כיוצרת שיעבוד ימי, גם אז אין להגיע, לדעתי, לתוצאה אחרת.
------------------------------
* פ"מ תשמ"ז (2) 509, בעמ' .510
למעשה, בכל הנוגע לברירת הדין בשאלה, אם התביעה יוצרת שיעבוד ימי שיש להתחשב בו בסדר העדיפויות שבין השיעבודים השונים (להבדיל משאלה של ברירת הדין הקובע את סדר העדיפויות), שאלה זו אינה טעונה כלל הכרעה בשלב זה. הרי אם מדובר ב- leges causaeשל התביעות השונות, יצאו הצדדים מההנחה, שכל אחת מהתביעות יוצרת שיעבוד ימי. ואם מדובר בדין המקום - הדין הישראלי - ברור מהוראת סעיף 41(8) של חוק הספנות, שתביעות המשיבות יוצרות שיעבוד ימי.
אך מאחר שחבריי נכנסו לבירורה של שאלה זו, ודעתי שונה משלהם, לא אוכל לפטור עצמי מלדון בה, אף שלגישתי, בשלב זה, היא בגדר .obiter .5לא סיווגה של הסוגיה כמהותית או דיונית הוא שמנחה אותי במסקנתי. כבר עמדתי על כך, שסיווג זה אינו אלא מכשיר להשגת המדיניות הרצויה. Carter, supra מותח ביקורת על פסק-דין [13] . Bankers trust international ltdומציין, בעמ' 212, כי על הפורום להחליט על-פי שיקולי מדיניות ולהיזהר מיישום מכאני של הנוסחה המילולית, שבשאלה דיונית קובע דין המקום: ...What is important is that the problem be seen as being a problem of" Solved by the forum a specific type and as a problem to be authoritatively Policy considerations. In the light of positively and specifically relevant Itself o be deflected from its task by mechanical misapplication of the when operating in a transnational context a forum ought not to allow . Verbal formula that matters of procedure are to be determined by"reference to the precepts of the domestic law of the forum אזהרה זו יפה גם בכיוון ההפוך - שאין ליישם באופן מכאני את הנוסחה, כי בשאלה מהותית קובע דין העניין.
השיקול המכריע בעיניי הוא שיקול המדיניות הרצויה, ומיתוסף אליו גם שיקול פרגמטי. הנשיא שמגר מזכיר את שיקול המדיניות בחוות-דעתו, אך לדעתי אינו מסיק את המסקנות המלאות המתבקשות ממנו בענייננו.
שיקולי מדיניות אינם אוניברסליים. לכל מדינה שיקולי מדיניות משלה. השיקול, המשפיע על הבחירה בדין המקום כדין הקובע אם התביעה הזרה יוצרת שיעבוד ימי (וכן גם בשאלת מקומו של השיעבוד בסולם העדיפויות), נעוץ במדיניות הנוקטת צמצום בהכרה בשיעבודים ימיים. אנגליה מכירה בשישה שיעבודים ימיים בלבד, לעומת ארצות-הברית המרבה בהכרה בשיעבודים ימיים. ראה u.s . Maritime liens and the new" , d.r. owen . 424Com. L.q& . Lloyd's mar[1985] "arrest and attachment rules אנגליה, למשל, היא היחידה שאינה מכירה בתביעה של אספה ושירותים הדרושים לאנייה (necessaries) כיוצרת שיעבוד ימי (אלא אם רב החובל הקדים את התשלום).
הטעם למדיניות זו היא, שהשיעבוד הימי, שהוא שיעבוד סמוי בלתי רשום והקודם, ככלל, בסדר
העדיפויות למשכנתא, הוא אויבה של המשכנתא. ראה berlingieri Lloyd's 2[1988] "?Lien holders and mortgages, who should prevail" . 157Com. L.q& . .marלדעת המחבר, אין, למשל, הצדקה, לא חוקית ולא מוסרית, ליצירת שיעבודים ימיים בגין הוצאות שוטפות לתפעול האנייה, האמורות להיות מכוסות מהכנסותיה, וכך לסכן את המימון ארוך הטווח של בנייתן או רכישתן של אניות.
שיקול זה, המביא לצמצום ההכרה בשיעבודים הימיים, אינו נחלת הכלל. ישנם חילוקי דעות בין המדינות השונות לגבי מספרם וטיבם של השיעבודים הימיים שהוגדרו באמנות הבינלאומיות מ- 1926ו-1976, דבר שמנע הצטרפותן לאמנות של מספר ניכר שלמדינות. אך מדינה המבקשת לעודד הלוואות לבנייתן של אניות, להרחבתו של צי הסוחר שלה ולהגנתו, נוטה לצמצם את ההכרה בשיעבודים הימיים ולשם כך גם להחיל את דין המקום שלה כקובע בשאלת קיומם. ראה: , w. Tetley;berlingieri, supra Comite, maritime;207- 206( 1985,london) maritime liens and claims Essays on maritime liens and mortgages and on arrest" international ( 1985,london) " of shipsבעיקר בעמ' .64וכבר דובר לעיל על כך שהסיווג לפי המבחן הדיוני או המהותי יכול לשמש כלי שרת כדי להשיג מטרה רצויה.
שיקולים אלה יפים לדעתי גם אצלנו. המגמה של המחוקק הישראלי היא להגביל את השיעבודים הימיים כדי לא לפגוע באפשרויות של גיוס הון, הדרוש לפיתוח צי הסוחר הישראלי, באמצעות משכנתאות. לעניין זה יש ביטוי ברור בדברי הכנסת בדיון בהצעת חוק הספנות, הרצופים הדגשים של הצורך והמטרה לחזק את צי הסוחר הישראלי ולעודד את הרחבתו. ראה ד"כ 28(תש"ך) 206ואילך, 231ואילך; ד"כ 29(תש"ך) 2076ואילך.
שאלת השיעבודים וסדר העדיפות בינם לבין המשכנתאות הרבתה להעסיק את חברי
הכנסת (ראה בעיקר ד"כ 28, בעמ' 211-213, 232, 233, 243-244) והנושא סוכם רק לאחר שמיעת דעתם של הגופים השונים הנוגעים בדבר ודעת מומחים שונים ולאחר דיון בוועדת הכלכלה. אביא מדברי חבר הכנסת מ' אולמרט, ממלא מקום יושב-ראש הוועדה, ד"כ 29, בעמ' 2077:
"בנידון זה החליט הרוב בוועדה, להחמיר ולהבטיח את זכויות בעלי המשכנתאות. הסיבה לכך - כדי ליצור אפשרות למשוך הון, ובמקרים מסויימים גם הון זר, על-ידי כך שנבטיח את המשכנתאות וניתן להן עדיפות לעומת סעיפים אחרים.. העדפנו את המשכנתה על פני מסים ותשלומי חובה, אולם העמדנו אותה אחרי החובות לגבי הצוות. דבר זה נעשה מתוך כוונה ברורה להקל ולמשוך הון לענין הימאות בארץ".
מגמה זו באה לביטוי בנוסחו הסופי של החוק גם לעניין העדפתה של המשכנתא על שיעבוד ימי בגין חוב אספקה ושירותים, עליה מורה סעיף 57אשר לא היה קיים בהצעת החוק.
בדברי ההסבר להצעת החוק שלנו נאמר אמנם, שההצעה מאמצת את השיטה הקונטיננטלית נוסח אמנת בריסל מ- 1926(ראה הצעת חוק הספנות (כלי שיט) בעמ' 353), אבל לעניין זה סטה
החוק מהוראות האמנה בתיתו עדיפות למשכנתא על חוב אספקה ושירותים, בעוד סעיף 3של האמנה קובע, שהמשכנתאות תבואנה אחרי התביעות המובטחות המנויות בסעיף 2, אלה המהוות לפי סעיף 2שיעבודים ימיים והכוללות בסעיף 2(5) גם חובות אספקה (מסוג necessaries). בסעיף 3נאמר אמנם, שחוקים הלאומיים יוכלו להכיר בשיעבודים ימיים נוספים על אלה המנויים ברשימה שבסעיף 2, אך לא יוכלו לשנות את סדר העדיפויות הקבוע שם.
החוק סטה גם מההסדר המשפטי שהיה קיים אצלנו עד לחקיקתו ואשר לא נתן למשכנתא עדיפות על שיעבוד ימי. החוק העותמני בדבר סחר הים הכיל בסעיף 5רשימה של 11חובות בעלי זכות יתר, לפי הסדר הנקוב שם. הוא לא הכיל הוראה בדבר משכנתאות ומקומן בסדר העדיפויות. פקודת המשכנתאות על אוניות, תש"ט-1948, דנה רק במשכנתאות רשומות על-פי הפקודה על אניות רשומות בישראל וקבעה סדר עדיפות בין משכנתאות שונות הרשומות על אותה אנייה, אך אין בפקודה, שלא ביטלה את החוק העותומני בדבר סחר הים, כל הוראה בדבר חובות בעלי זכות יתר והיחס ביניהם לבין המשכנתאות מבחינת סדרי העדיפויות.
מגמתו הברורה של חוק הספנות ושיקולי המדיניות המשתקפים בו מצביעים על כך, שהמחוקק שלנו חפץ ביקרה של המשכנתא, לעומת השיעבוד הימי שהוא אויבה הסמוי ושככלל הוא קודם לה. מדיניות זו מחייבת שלא לעודד הכרה בשיעבודים ימיים, מעבר לאלה המוכרים בדין הפורום שלנו. נראה לכן, שגם אצלנו, כמו באנגליה, יפה הכלל, כי ההחלטה, אם תביעה מסוימת יוצרת שיעבוד ימי, אשר ישובץ בסולם העדיפויות המקומי, צריכה להיחתך לפי דין המקום. וכבר דובר לעיל על כך, שסיווג לפי המבחן הדיוני או מהותי אינו מבחן עצמאי אלא כלי שרת כדי להשיג מדיניות רצויה.
הנימוקים, עליהם מצביע הנשיא שמגר, כי מספר השיעבודים המוכרים בחוק שלנו גדול מזה המוכר באנגליה או כי המחוקק שלנו לא נתן עדיפות גורפת למשכנתאות והוא מעדיף עליהן רק את השיעבוד הנודע בגין אספקה, אינם גורעים, לדעתי, ממשקלה של המדיניות, שהצבעתי עליה.
לדעתי, נימוקים אלה אינם מלמדים, שמגמת המחוקק הישראלי היא לתת עדיפות גם לשיעבודים אחרים, שהוא אינו מכיר בם, על פני המשכנתא שהוא חפץ ביקרה.
באיזון בין האינטרסים השונים הוא בחר להעמיד את המשכנתא במקום מסוים בין השיעבודים הימיים שבהם הוא מכיר. מכאן אין ללמוד על מדיניות המוכנה להכיר בשיעבודים נוספים כקודמים למשכנתא, אלא להיפך.
.6נימוקיו הנוספים של הנשיא שמגר (בסעיף 13של חוות-דעתו) להחלת דין העניין על שאלת היווצרותו של השיעבוד הימי - גם הם אינם נראים לי.
א. הנשיא שמגר מדגיש את היותו של השיעבוד הימי בטוחה קניינית, ומכאן שהוא מרכיב חשוב של הזכות המהותית עצמה ולא רק סעד דיוני לאכיפתה של הזכות. הסיווג לפי מבחן זה של ה"מהותי" לעומת ה"דיוני" אינו יכול, להיות חזות הכול.
בארצות-הברית מקובל אמנם לראות את השיעבוד הימי כזכות מהותית ולא כעניין דיוני, אם כי גם שם לא נתנו תשובה אחידה לכך בפסיקה. ראה . 412price, supra, atאך באנגליה המצב שונה. השיעבוד הימי מקנה עילת חפצא עם סמכות לבית המשפט לאדמירליות לעצור את האנייה, התפיסה המקובלת שם היא, כי עניין זה הוא אמצעי להביא את בעל האנייה לפני בית המשפט, על-מנת שייתן ערובה לסילוק החוב. יש כאן איפוא סממן של תביעת גברא, כשהשיעבוד הימי משמש בה למטרה דיונית, ולאחר מתן הערובה ושחרור האנייה ממעצר, ממשיכה התביעה, בדרך כלל, להתברר כתביעת גברא. 42thomas, supra ,atמכנה אותה כ- action in rem as a quasi action in" או" personamכתביעה שיש בה "a significant quasi personal flavour", גם כשהיא ממשיכה להתברר כתביעת חפצא.
כך המצב גם בדין הישראלי, כשסמכויות בית המשפט לימאות שלנו שאובות מהחקיקה האנגלית, חוק בית המשפט לאדמירליות, 1840, וחוק בית המשפט לאדמירליות 1861, והוא נוהג על-פי תקנות תת האדמירליות האנגלית משנת .1883
בתיק ימאות (חי') 10/79, המ' 904/81 [11]; ע"א 286/71 [9]; ע"א 362/83 [10]; פרופ' ב' ברכה, "הערות לסמכותו הבינלאומית הפנימית של בית-המשפט לימאות בחיפה בתובענות ימיות in rem" עיוני משפט ד (תשל"ה-ל"ו) .707
אף שלכאורה נראה שיש בשיעבוד הימי מעין יצור כלאיים, שבו המהותי והדיוני משמשים בערבוביה, הרי לפי הפסיקה האנגלית הסממן הדיוני הוא הדומינאנטי. ראה: . S.s;[20] (1922) compania naviera vascongada v. The tervaete 413price, supra, at; 41thomas, supra, at;[21] (1938) .cristina ב. אינטרס ההסתמכות של הנושים מחייב, לדעת הנשיא שמגר, כי דין העניין יחול על שאלת היווצרותו של השיעבוד הימי, שכן הנושה מתכנן את פעולותיו בהסתמך על קיומו או על אי-קיומו של שיעבוד ימי.
לשיקול כזה יכול היה להיות מקום, לו הייתה קיימת גישה אוניברסלית במדיניות הימית בדבר ברירת הדין בנושא זה, לפיה דין העניין הוא הקובע. באין כללים אחידים בנושא זה בדיני המדינות השונות, שרבות מהן נמנעו הצטרף לאמנות בינלאומיות, והפורום שלהן חופשי לברור את הדין לפי דיניו הוא ולפי שיקולי מדיניות משלו, אין מקום להסתמכות הנושים על כלל זה או אחר של ברירת דין. וכבר ראינו, שמדינה כמו אנגליה, בעלת היסטוריה של מעצמה ימית ומסורת ארוכת שנים של משפט ימי, אינה נוהגת על-פי דין העניין בסוגיה זו.
יתרה מזאת, אינני רואה במה ברירת דין העניין כדין הקובע עונה על אינטרס ההסתמכות של הנושים. הרי מוסכם על הכול, שהדין הקובע לעניין שיבוצו של השיעבוד הימי בסולם העדיפויות הוא דין המקום. האם האינטרס של הנושה, המסתמך על ברירת דין העניין, יבוא על סיפוקו כאשר השיעבוד הימי שלו אמנם יוכר אך ישובץ בתחתית סולם העדיפויות על-פי דין המקום, ובקרן העומדת לחלוקה לא יישאר די או לא יישאר מאומה לסילוק תביעתו? והרי כשבקרן יש די לכול, הבעיה אינה מתעוררת כלל.
.7אני מסכימה עם הערתו של חברי, השופט ברק, בסעיף 3של חוות-דעתו, כי "הקביעה העקרונית בדבר קיום השיעבוד נועדה, בין השאר, לקבוע את מקומו בסדר העדיפות", וכי אותו דין צריך לכן לחול על שתי השאלות. אמנם, מסקנתו היא, כי מאחר שדין העניין קובע אם נוצר שיעבוד ימי, הוא שצריך לקבוע גם את מקומו של השיעבוד הימי בסולם העדיפויות. זהו בעיניו הדין הרצוי, אך לעניין סדר העדיפויות הוא אינו הדין המצוי. מסקנתי היא הפוכה - מאחר שכלל אוניברסלי, שאין עוררין עליו ואין מותחים עליו ביקורת, הוא, שדין המקום קובע את סדר העדיפויות (ראה למשל 330- 329thomas, supra, at) וכך גם בקנדה (ראה פסק הדין של ה- court supremeבעניין .todd shipyards corp) מן הראוי הוא, שהוא יקבע גם בשאלת קיומו של השיעבוד הימי. זהו הדין הרצוי מבחינת המדיניות המשפטית, ולדעתי גם הדין המצוי.
מצטרף לכך גם שיקול פרגמטי. השיקול להחלת דין המקום על סדר העדיפות בין שיעבודים שונים הרובצים על אנייה הוא בצורך למצוא דין אחד שיחול על כל השיעבודים, ביניהם כאלה הנובעים מחובות שעשתה האנייה במסעה על פני הימים ואשר כל אחד מהם נשלט על-ידי ה- lex causaeשלו. ללא מבנה משותף לקביעת סדרי העדיפות ביניהם יימצא בית המשפט, הבא לחלק ביניהם את כספי מכירת האנייה, בסבך ללא מוצא (ראה th10) 1193at(.ed) dicey and morris, supra: ...In all he cases n which english law has been applied to decide" questions of priorities, the contest has been between claims governed by That the procedural convenience of the forum demands this course, but different laws. In these cases the ground for applying the lex fori is not Of the two conflicting leges causae .it is therefore submitted that the simply that there is no good reason for applying one rather than the other . Priority of competing claims all of which are governed by the same law"ought to be determined according to that law עמד על כך השופט שאל בתיק ימאות (חי') 2/59 [12]:
"נכון שביודיקטורה ובספרות של המשפט הבינלאומי הפרטי רואים בהוראות מן הסוג הנדון הוראות על סדר העדיפות של תביעות שיש לשלם מתוך קרר הנמצא בבית המשפט שמכר כלי שיט, הוראות פרוצדורליות, ושלכן חל ה- lex fori על סדר העדיפויות. בהחלטתי מ- 9.12.60בה דנתי על השאלה אם יש להחיל על חלוקת פדיון המכר של האניה את המשפט הישראלי או חוק זר נמנעתי מלאמץ לי את הבסיס התאורטי הזה להחלטה כי יש לחלק לפי המשפט הישראלי. נראה לי שהנמוק העיקרי להחיל את ה- lex foriהוא הקשי המעשי שיתעורר, אם ינסו להחיל על סדרי החלוקה את הדינים של החוקים הלאומיים השונים, אשר חלים על התביעות עצמן; בתחרות בין תביעות בנות "אזרחות" שונה צריך להחליט לפי אחד החוקים הלאומיים, שבאים בחשבון, ולכן הגיוני ומעשי הוא להעדיף את ה- lex fori".
קשרים רב-לאומיים רבים נוצרים במסעה של אנייה. התחייבויות רבות לוקחת היא על עצמה ואירועים רבים נקרים לה בדרכה ומטילים עליה חבויות וחובות רבים ושונים, להם היא משתעבדת לפי חוקי הים. הכרחי על-כן למצוא את הדין האחד המתאים להסדיר את סדר הקדימויות שלהם. האנייה נעה במהירות ממקום למקום. שיקול זה מצביע על המקום בו היא נעצרה כמקום המתאים ביותר, שדיניו ישמשו מכנה משותף לכול. על שיקול זה ראה גם . 65comite maritime international mortgage, supra ,at אך החלת דין אחד על שאלת קיומו של השיעבוד הימי ודין אחר על שאלת מקומו בסולם העדיפויות מעוררת קושי יישומי. אין אחידות בין חוקי המדינות השונות בנושא השיעבודים הימיים התקפים, אף לא בסדר העדיפויות ביניהם. אפילו מוכר השיעבוד הימי על-פי דין העניין אך אינו מוכר על-פי דין המקום, איפה ישובץ בסולם העדיפויות? קושי זה הוא שהיה ביסוד מסקנתו של בית המשפט לימאות, כי שתי השאלות, זו של קיום השיעבוד הימי וזו של מקומו בסולם העדיפויות, קשורות ומשולבות זו בזו, וביסוד החלטתו כי דין אחד - דין המקום - יחול על שתיהן.
הנשיא שמגר סבור, שלא מתעורר כאן קושי. לדרכו, יש לבחון את מאפייניו ומרכיביו של השיעבוד הימי על-פי הדין הזר ולשבצו מתוך השוואה והיקש לשיעבוד הימי המקומי. הנוסחה הגיונית ולכאורה פשוטה. אך הקושי היישומי עומד לדעתי בעינו. כיצד, לצורך ההשוואה וההיקש, יסווג השיעבוד המוכר בדין הזר בסולם העדיפויות של דין המקום? האם ייעשה הסיווג לפי ההבחנה בין שיעבוד הנוצר מעילת נזיקין לעומת עילה בדיני חוזים ולעומת זו שמקורה בדיני היושר (כמו למשל דמי ישע)? או שמא ייעשה הסיווג על-פי ההבחנה בין שיעבוד הנוצר מחוב בגין שירותים שניתנו לאנייה לעומת אלה הנוצרים מחובות או מהתחייבויות אחרים? או אולי על-פי הקו המבחין בין חובות הנוצרים מרצון או אלה הנוצרים שלא מרצון? או לפי ההבחנה בין שיעבודים ימיים שהיווצרותם מותנית באחריות אישית של בעל האנייה לעומת אלה הקיימים ללא תלות באחריותו? (לאפשרויות הסיווג השונות של השיעבודים הימיים ראה 6- 5thomas, supra, at). היכן, למשל, ישובץ אצלנו שיעבוד ימי של ,bottomryשאינו מוכר אצלנו אך מוכר במשפט האנגלי ויש לו כמה מאפיינים מיוחדים שאינם קיימים בשיעבודים ימיים אחרים - הוא נובע מהסכם הלוואה שלוקח רב החובל בתנאים של כורח ובהיעדר אמצעי מימון אחרים ואשר בעל האנייה אינו אחראי לו אישית (אחריות אישית של בעל האנייה אינה מתיישבת כלל עם התפיסה של bottomry) החזר החוב מותנה בהשלמת המסע, ואם אבדה האנייה במסעה, אין המלווה זכאי לפירעון; מקורו בהסכם בעל אופי של משכנתא, כך שלא רק החוב נוצר מרצון אלא גם השיעבוד נוצר מרצון (ראה 212thomas, supra ,at). איזה שיעבוד ימי המוכר אצלנו יכול לשמש לו מקור השוואה והיקש? גם בא-כוח המערערת מכיר בכך, כי החלטה בנושא זה לפי ה- leges causaeשל כל אחת מהתביעות תיצור סבך בלתי אפשרי.
לדידו, יש צורך בדין אחד שיענה על שתי האלות, שאלת היווצרותו של שיעבוד ימי כתוצאה מתביעה ושאלת שיבוצו בסולם העדיפויות. לכך הוא מעלה רק שתי אפשרויות: דין המקום, שבו היא עצמה רשומה ובו רשומה המשכנתא הרובצת עליה ודין הדגל של האנייה. בא-כוח המערערת מציע לאמץ את דין הדגל.
הבחירה בדין הדגל הועלתה כאפשרות על-ידי מלומדים שונים. , jackson, supra 347atממליץ עליה. מחבר המאמר הנ"ל מתוך קובץ המאמרים של ה- international comite maritimeמזכיר אותה כאפשרות שווה לדין המקום לעניין סיווגה של התביעה כיוצרת שיעבוד ימי, כשיתרונה קביעת דין אחד לכל התביעות, אך תוך הערה בכיוון ההעדפה של דין המקום ( 63supra, at): However, when the ship is sold in a country other than that of the flag" . Other considerations intervene which also have to be taken into"account לעניין ברירת הדין בשאלת סדר העדיפויות מציין המחבר, כי רוב רובן של המדינות בחרו בדין המקום, ורק בודדות (ביניהן כנראה בלגיה) - בדין הדגל. לדין הדגל יש יתרון בכך שהוא איננו מודד מרוץ לבחירת הפורום הנוח יותר לתובע (forum shopping), נוכח המדיניות השונה של מדינות שונות בשאלת השיעבודים הימיים והמשכנתאות (65- 64ibid, at).
הבחירה בדין הדגל היא אמנם אפשרות, אבל היא רחוקה מהיות הבחירה המקובלת. היא גם אינה הבחירה של האמנות הבינלאומיות. אינני רואה סיבה מספקת לאמץ אותה ולהתערב בהחלטת בית המשפט לימאות לבחור בדין המקום.
סיכומו של דבר, דעתי, המבוססת על שיקולים שבמדיניות ומתחזקת מתוך שיקולים מעשיים, היא, שהדין שעל פיו ייקבע אם תביעות המשיבות יוצרות שיעבודים ימיים הוא דין המקום - הדין הישראלי.
.8אני מסכימה עם חבריי, כי חוק הספנות שלנו חל גם על משכנתא זרה הרשומה על אנייה זרה, וכי על-פי סעיף 57שלו המשכנתא קודמת לשיעבוד הימי של אספקת שירותים.