עוד עולה מהחקירה כי לאור ה"אמון המוחלט" שהיה לאחיעז ברוזמן – לגישתה שלה, היא לא התייעצה ביחס להשקעותיה עם ילדיה הגם שאלה היו בקיאים בתחום ההשקעות (ר' פ/29.6.17 עמ' 35 ש' 12-20). בשל האמון הזה, אחיעז כלל לא ביקשה מרוזמן לראות את ההסכמים שהוא חתם בשמה ובשם השותפות (ר' פ/29.6.17 עמ' 48 ש' 3-6). השינוי שחל בגרסתה של אחיעז ביחס לגורם שהביא אותה להתקשר בהסכמי השותפויות, מכביד על האפשרות לקבל את גרסתה בהקשר זה.
33. יוער עוד כי הסתמכותה של אחיעז על רוזמן ביחס להשקעה אינה בלתי סבירה גם לאור התנהלותו של רוזמן עצמו, אשר כעולה מחומר הראיות ראה עצמו מחויב לבחינת טיבה של ההשקעה. כך למשל, ציין רוזמן בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי הוא שלח נציג מטעמו לבקר במיזם, והוא אף שכר עורך דין מטעמו שיבחן את העסקה(סעיף 19(ט-י) לכתב הגנתו; ס' 51-52 לתצהירו של רוזמן במסגרת הבקשה לסעד זמני). המצגת השנייה נשאה את שם השותף הכללי – חברה אשר הייתה כאמור בבעלותו של רוזמן.
עוד יש לציין כי במסגרת ההסכמה בין התובעים לבין רוזמן על דחיית התביעה נגדו, הוסכם ביניהם כי רוזמן יגיש תצהיר מטעמו. בסופו של דבר בחרו התובעים לוותר על תצהירו, ענין שיש בו כשלעצמו כדי להכביד עליהם (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה (4) 651, 658 פס' 11 לדברי כב' השופט גולדברג (1991)).
34. סיכומה של נקודה זו - לאור מכלול הראיות: השינוי הבלתי מוסבר בגרסתה של אחיעז לאחר דחיית התביעה כנגד רוזמן; עדות אחיעז בדבר הסתמכותה על רוזמן הן בקשר להתקשרות בהשקעה הראשונה והן ביחס להתקשרות בהשקעה השנייה; האמון המוחלט שאחיעז רכשה לרוזמן בבחירת השקעותיה; העובדה שנציג מטעמו של רוזמן ביקר במיזם ועורך דין מטעמו בחן את העסקה – כל אלה מצדיקים את המסקנה כי לא ניתן לקבל את גרסתה של אחיעז לפיה היא התקשרה בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגים של למקין. סביר יותר לקבוע כי אחיעז השקיעה במיזם כתוצאה מהסתמכותה על רוזמן. מכאן שלא הוכח קשר סיבתי בין הדברים שאמר למקין במצגת לבין ההתקשרות של אחיעז (או של התובעים האחרים) בהסכמי השותפויות, שכן לא הדברים של למקין הם שהביאו את אחיעז להתקשר בהסכם. לכן, ומטעם זה בלבד, יש מקום לדחות את התביעה.
האם הוכיחו התובעים קיומם של מצגי שווא?
35. למעלה מן הצורך, נתייחס למצגי השווא שנטענו על ידי התובעים לגופם. לפחות ביחס לחלק מהם, התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם, ולא הוכיחו כי המצגים האמורים אכן היו "מצגי שווא" שלא שיקפו את המציאות. נתייחס להלן בנפרד למצגים נושא ההשקעה הראשונה ולמצגים נושא ההשקעה השנייה.