פסק דין
1. ענינה של התביעה הוא בטענות התובעים ביחס להשקעות כושלות שלהם בנדל"ן בלטביה, השקעות שנוהלו על ידי הנתבע 3 (להלן: "למקין") יחד עם אחרים. התביעה הוגשה מלכתחילה נגד מספר נתבעים, אולם התביעה נגד כל הנתבעים האחרים למעט למקין נמחקה או נדחתה. כן נותרה תלויה ועומדת התביעה נגד הנתבעת 9 (להלן: "חברת הביטוח") - חברת הביטוח שביטחה את למקין. למען הנוחות יכונו להלן כל הנתבעים שהתביעה הוגשה נגדם מלכתחילה יחד "הנתבעים".
רקע עובדתי
2. הרקע העובדתי הרלוונטי ברובו אינו שנוי במחלוקת. הנתבעת 7 (להלן: "חברת לידר"), היא חברת יזמות נדל"ן קפריסאית שבחנה בתקופה הרלוונטית אפשרות להשקיע במספר פרויקטים של נדל"ן במזרח אירופה, ובכלל זה במיזם בנייה של כ- 410 יחידות דיור בעיר ריגה בירת לטביה (להלן: "המיזם").
חברת לידר היא חברה פרטית שהתאגדה בקפריסין. היא הוקמה בשנת 2006 כחברה בת של לידר נדל"ן (2006) בע"מ (שהיתה הנתבעת 5 בתביעה דנן, ושתכונה להלן: "לידר נדל"ן"), חברה שרוב מניותיה – באמצעות שרשור חברות – היו בבעלות חברה ציבורית בשם שרם פודים גרופ בע"מ. מר למקין כיהן במועדים הרלוונטיים לתביעה כדירקטור ומנכ"ל בחברת לידר.
3. מי שהיה הנתבע 1 בתביעה, מר דב רוזמן (להלן: "רוזמן"), הוא בעל ניסיון בשוק ההון ובגיוס משקיעים. בין היתר שימש רוזמן כמנכ"ל חברת השקעות בשם אס.אף.קי כנף 2000 בע"מ (להלן: "כנף 2000"). לאחר פרישתו מכנף 2000, הקים רוזמן חברת השקעות בשם רוזמן ד. יזמות והשקעות בע"מ (להלן: "השותף הכללי"). לשיטת התובעים, נהג רוזמן לעניין משקיעים פוטנציאליים בהשקעות שונות ולשלוח אליהם מצגות בדואר האלקטרוני המתארות את ההשקעה. לאחר מכן נהג רוזמן להזמין את המשקיעים הפוטנציאלים לכנס משקיעים בו הוצגה ההשקעה על ידיו יחד עם היזם הרלוונטי.
מר רוזמן ניסה לגייס משקיעים להשקעות במיזם. כפי שיתואר להלן, דובר בשתי השקעות – ההשקעה הראשונה וההשקעה השנייה.
4. ההשקעה הראשונה - מר רוזמן היה יועץ ההשקעות של התובעים. ככזה, הוא הציע בשנת 2006 לשניים מהתובעים - התובעת 1 (להלן: "אחיעז") והתובע 5 (להלן: "מילר"), להשקיע בהון העצמי של חברת לידר. מר רוזמן שלח לתובעים אלה את תיאור ההשקעה, ולאחר מכן, בחודש דצמבר 2006, נערך במשרדי חברת לידר כנס בו נכחו מר למקין ומר רוזמן, כמו גם גב' אחיעז ומר מילר.
בכנס הוצגה מצגת אודות חברת לידר ובעלי התפקידים בה, תוך תיאור המיזמים השונים במזרח אירופה שהחברה מעוניינת להשקיע בהם (מצגת זו תכונה להלן: "המצגת הראשונה"). הצדדים חלוקים ביניהם ביחס לשאלה מי היה זה שהציג את המצגת (למקין טען כי היה נוכח רק בחלק מהמצגת וכי מי שניהל את הדברים בפועל היה רוזמן, בעוד אחיעז העידה כי המצגת הוצגה על ידי שניהם).
אחד מבעלי התפקיד בחברת לידר שצוין במצגת הראשונה היה מר יאיר פודים (להלן: "פודים"). פודים הוא בעל השליטה בחברת לידר באמצעות שרשור חברות, והוא כיהן – באמצעות החברה האם של חברת לידר (היא לידר נדל"ן) – כיו"ר דירקטוריון לידר. בעל תפקיד נוסף שהוצג היה למקין עצמו, שכאמור היה דירקטור ומנכ"ל בחברה במועדים הרלוונטיים. במצגת תואר הניסיון המקצועי של למקין ושל פודים.
5. הרכב ההשקעה פורט במצגת הראשונה כך: מחצית מהכספים תושקע על ידי המשקיעים בהון המניות של חברת לידר והחצי האחר בהלוואה לחברת לידר נושאת ריבית שנתית צמודת יורו של Euribor + 1.5%. פירעון קרן ההלוואה הוא בתום חמש שנים ואילו הריבית להלוואה תשולם מידי שנה (למען הנוחות יכונו שתי השקעות אלה יחד להלן: "ההשקעה הראשונה").
6. לצורכי ההשקעה במיזם הקים רוזמן שותפות מוגבלת רשומה בשם- D. Roseman L. Real-Estate LP (אשר תכונה להלן "השותפות הראשונה"). השותפות הראשונה נוהלה על ידי השותף הכללי (חברת ההשקעות של רוזמן- רוזמן ד. יזמות והשקעות בע"מ). ביום 26.12.2006 נחתם הסכם שותפות בו הוסדרה מערכת הזכויות והחובות בין השותפים המוגבלים (קרי אחיעז ומילר) לבין השותף הכללי (הסכם זה יכונה להלן: "הסכם השותפות הראשונה").
ביום 28.12.2006 נחתם על ידי השותפות הראשונה (באמצעות השותף הכללי) הסכם עם חברת לידר בקשר עם ההשקעה הראשונה בחברת לידר (להלן: "הסכם ההשקעה הראשונה"). המניות בחברת לידר נרשמו על שם השותפות. חלקו של כל שותף מוגבל פורט במסגרת הסכם השותפות.
ביום 1.4.2007, מכרה אחיעז חלק מזכויותיה בחברת לידר תמורת סך כולל של 250,000 €. סכום זה כלל תוספת רווח של כ-20% על מחיר הרכישה של זכויות אלה ששולם על ידי אחיעז ביום 28.12.2006. בנוסף, ביום 20.4.08, כחלק מתנאי הסכם ההשקעה הראשונה, שולמה לאחיעז על ידי השותף הכללי בשם השותפות, ריבית על ההלוואה בסך של 23,000 €.
7. ההשקעה השנייה - כשנה לאחר ההשקעה הראשונה, פנה רוזמן אל התובעים 1-4 והציע להם להלוות לחברת לידר סך כולל של 900,000 € בהלוואת Mezzanine" " לצורך הקמת המיזם (להלן: "הלוואת המיזם").
גם לצורך הצגת ההשקעה הזו התקיים מפגש במשרדי חברת לידר בו נכחו התובעים 1-4. למקין ורוזמן הציגו לנוכחים במפגש זה מצגת נוספת (להלן: "המצגת השנייה"). במצגת השנייה צוין בין היתר כי המיזם כולל בניית כ- 410 דירות למגורים ב-7 בניינים בני 3.5 קומות בעיר ריגה בלטביה. כן צוין כי המיזם ממוקם במרחק של כ-10 דקות ממרכז העיר ריגה, וכי הרווח הצפוי ממנו הוא 10.23 מיליון אירו. עוד נאמר במצגת השנייה כי בנייתו של בנין 1 במיזם הושלמה, וכי הוא נמכר ואוכלס במלואו. בבניינים 2-4 נמכרו 132 דירות מתוך 154 דירות, ובנייתם של בניינים 5-7 עדיין לא החלה.
במצגת השנייה אף פורט מבנה ההשקעה בהלוואת המיזם: הלוואת המיזם היא לתקופה של 26 חודשים. בתום תקופת ההלוואה תיפרע קרן ההלוואה בתשלום אחד. ההלוואה נושאת ריבית שנתית צמודה ליורו בשיעור של 7%. בשנה הראשונה ישולמו 5% ויתרת הריבית תשולם בתום תקופת ההלוואה.
8. לאחר המפגש הראשון במשרדי חברת לידר, נערכה פגישה נוספת במשרדי השותף הכללי, בה נכחו התובעים 1-4, רוזמן ולמקין. במפגש זה השיבו רוזמן ולמקין לשאלות התובעים בנוגע למיזם.
9. כדי לבודד את כספי הלוואת המיזם מיתר הנכסים והחובות של המיזם, השקיעו התובעים את הכספים בשותפות מוגבלת נוספת שהוקמה על ידי רוזמן, בשםEstate TOBAGO .D.R Real(להלן: "השותפות השנייה"). גם בשותפות זו נחתם הסכם המסדיר את מערך הזכויות בין השותפים המוגבלים והשותף הכללי (הסכם שיכונה להלן: "הסכם השותפות השנייה". הסכם השותפות הראשונה והסכם השותפות השנייה יכונו להלן ביחד: "הסכמי השותפויות"). השותף הכללי בשותפות השנייה הוא אותו השותף הכללי כמו בשותפות הראשונה.
ביום 23.1.2008 חתם השותף הכללי בשם השותפות השנייה על הסכם הלוואת המיזם עם חברת לידר (להלן: "הסכם ההשקעה השנייה"). בתמורה לניהול שתי השותפויות גבה רוזמן מהתובעים 0.5% דמי ניהול מסך כל השקעה, וזכות השתתפות ברווחים ככל שההשקעות יניבו רווחים.
10. לאחר פרוץ המשבר הכלכלי בשנת 2008 קרסו כל הפרויקטים של חברת לידר. חברת לידר נכנסה להליכי חדלות פירעון שבסופם היא הגיעה בשנת 2011 להסדר נושים.
רקע דיוני
11. כנגד הנתבעים או מי מהם הוגשו – מלבד התביעות נושא פסק דין זה, מספר תביעות נוספות שחלקן יפורט להלן. תביעות אלה הוגשו על ידי תובעים שונים שהשקיעו כספים במיזמי בניה של חברת לידר במזרח אירופה, לרבות בפרויקט בלטביה נושא ההליך דנן. הנתבעים שנתבעו בהן היו אף הם דומים או זהים לאלה שנתבעו בתביעה דנן, כשגם התובעים טענו בתביעות הללו כי הנתבעים הם אלה שאחראים לכישלון השקעותיהם.
12. ביום 6.2.2012 התקבלה בקשתם של הצדדים לעיכוב הליכים בהליך הנוכחי, לאור קיומו של הליך מקביל שהתנהל באותה עת לפני כב' השופט י' פרגו ( ת.א. 2065/09 להלן: "תביעת יניב"). תביעת יניב עסקה במיזמי בנייה שונים של חברת לידר במזרח אירופה, ובין היתר גם בפרויקט בלטביה.
ביום 14.4.2013 ניתן פסק דין בתביעת יניב בו קיבל בית המשפט את טענות הנתבעים ודחה את התביעה במלואה. על פסק דין זה הוגש ערעור לבית המשפט העליון (ע"א 3886/13, להלן: "ערעור יניב". תביעת יניב וערעור יניב יכונו להלן "ענין יניב"). בתאריך 1.3.2016 ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בערעור יניב. בית המשפט העליון דחה את הערעור והותיר את פסק דינו של בית משפט המחוזי על כנו.
13. ביום 4.9.2017 ניתן על-ידי פסק-דין בת"א 34172-09-10 ניר ואח' נ' אס.אף ווינג השקעות נדל"ן חו"ל בע"מ ואח' (להלן: "תביעת ניר"). פסק-דין זה עסק בפרויקטים במדינות שונות מהפרויקט דנן. יחד עם זאת, עילות התביעה שנדונו בפסק הדין הזה הן דומות לאלה שיידונו בפסק דין דנן, והנתבעים שכנגדם הוגשה תביעת ניר זהים ברובם לאלה שכנגדם הוגשה התביעה דנן מלכתחילה. במסגרת פסק הדין בתביעת ניר, הוחלט לדחות את התביעה. השלכתם של פסקי הדין הללו על ההליך דנן, תידון בהמשך.
14. פסק-דין זה מתייחס לשלוש תביעות שאוחדו מכוח החלטה מיום 25.1.2007: ת.א. 18499-11-09 (להלן: "תביעת אחיעז" שהיא הראשונה בזמן); ת.א. 56039-09-11 ות.א. 30671-02-13 (להלן: "תביעת רייס" ו"תביעת מילר" בהתאמה). מכוח החלטה מיום 29.3.2011 התקבלה בקשת התובעים בתביעת אחיעז לתקן את כתב התביעה.
עוד יצוין כי הצדדים הגיעו להסכמה שקיבלה ביום 16.2.2017 תוקף של החלטה, לפיה התביעה נגד רוזמן עצמו ונגד מי שהיתה הנתבעת 2 – בתו סיוון רוזמן – תידחה, בעוד שהתביעה נגד החברה שבבעלות רוזמן, חברת רוזמן ד. יזמות והשקעות בע"מ (שהיתה הנתבעת 3 בתביעה) – תמחק; כל זאת – ללא צו להוצאות.
טענות הצדדים בסיכומים
טענות התובעים
המצגת הראשונה
15. התובעים 1 ו-5 (שהם היחידים שהיו נוכחים במצגת הראשונה והשקיעו בהון העצמי של חברת לידר) טוענים כי במצגת הראשונה הוצגו להם מספר מצגי שווא:
• מצג למעורבות אישית של בעלי תפקיד בחברה – התובעים 1 ו-5 טוענים כי הם הסיקו מהשקופיות במצגת הראשונה כי למקין ופודים ייקחו חלק פעיל בהצלחת ההשקעה תוך ניצול הניסיון העשיר והקשרים העסקיים שלהם, וידאגו לטובתה של חברת לידר. בפועל – כך נטען – פודים כלל לא היה מעורב בפעילותה השוטפת של חברת לידר ואילו למקין היה אמנם מעורב בפעילות השוטפת של החברה אך הוא לא פעל לטובתה כפי שהובטח במצגת.
• מצג לרכישת קרקעות בשלבי בנייה מתקדמים ובאזורי ביקוש - עוד טענו התובעים 1 ו-5 כי במצגת הראשונה נכתב שחברת לידר תשקיע את כספי התובעים באזורי ביקוש ובערי בירה באמצעות איתור פרויקטים בשלבי בנייה מתקדמים יחסית. בפועל – כך נטען – נרכשו על ידי למקין מספר רב מאוד של קרקעות שחלקן לא היו זמינות לבנייה והיו מרוחקות מרחק רב מאזורי הביקוש וערי הבירה.
• שיתופי פעולה עם גורמים עסקיים מקומיים- התובעים טענו כי במצגת הראשונה נאמר שלידר תפעל ליצירת קשרים עסקיים עם גורמים בעלי ידע וקשרים בשוק המקומי. בפועל – כך נטען – למקין יצר קשרים עסקיים עם שותפים אשר כלל לא היו מקומיים אלא ישראלים.
• מצג מינוף פרויקטים בהיקף של 80% - התובעים טוענים כי במצגת הראשונה הוצג כי מינוף הפרויקטים יהיה בהיקף של כ- 80% ובלבד שהמימון יוגבל ברמת החשיפה (הלוואת non-recourse). בפועל – ההשקעות נעשו בדרך של מינוף גבוה. אופי המימון אף כלל הלוואות ללא הגבלה לרמת החשיפה (הלוואת recourse), כאשר שיעור המימון עלה על שווי הנכסים. כפועל יוצא מכך נוצרו בחברת לידר קשיי נזילות.
16. בכך – טוענים התובעים 1 ו-5– הפכה השקעתם מהשקעה סולידית להשקעה מסוכנת. עוד נטען כי למקין הוסיף למשוך מחברת לידר בכל אותה תקופה כספים רבים באמצעות הלוואות אישיות, משכורות ודמי ניהול, כאשר הוא פעל בחוסר זהירות לגבי גורלה של החברה ותוך התרשלות בתפקידו כנושא משרה. התובעים מדגישים כי חברת לידר קרסה לא כתוצאה מהמשבר הכלכלי שפקד את העולם בשנת 2008 אלא כתוצאה מהתנהלותו הרשלנית של למקין.
לטענת התובעים 1 ו- 5, אלמלא המלצתו של רוזמן ותוכנה של המצגת הראשונה, הם לא היו חותמים על הסכם השותפות הראשונה ולא היו משקיעים בהון העצמי של חברת לידר.
המצגת השנייה
17. המצגת השנייה הוצגה כאמור במשרדי לידר בחודש אוקטובר 2007 לתובעים 1-4 (שבפרק זה להלן יכונו "התובעים"). התובעים טענו כי למקין נמנע במצגת זו מלדווח אודות הנתונים המהותיים הבאים:
• עצירת המכירות - לטענת התובעים, המיזם נרכש ביוני 2007 לאחר שנמכרו 131 מתוך 154 דירות בבניינים 2-4. בחודש אוקטובר 2007, כאשר הוצגה המצגת, נמכרו 132 דירות. כלומר, בתקופה מאז רכישת המיזם ועד המצגת השנייה נמכרה במיזם דירה אחת בלבד. זאת לעומת קצב מכירה של כ-40 דירות בחודש טרם רכישת הפרויקט על-ידי חברת לידר. עובדה זו מהווה לגישת התובעים סימן לכישלון המיזם, ולכן היה על למקין לציין אותה במסגרת המצגת השנייה.
• הקשחת התנאים לקבלת משכנתה בלטביה - התובעים מוסיפים וטוענים כי בעת הצגת המצגת השנייה, נכנס לתוקף שינוי חקיקתי בלטביה, מכוחו הוקשחו תנאי קבלת המשכנתאות. לגישתם, היה על למקין לדווח על כך למשקיעים בשלב המצגת, אך הוא נמנע מכך.
• ביטול עסקאות לרכישת דירה - עוד צוין כי במועד המצגת השנייה, ביקשו 47 מתוך 132 רוכשי הדירות במיזם לבטל את העסקה, וגם עובדה זו לא נזכרה במצגת.
• קשיים במימוש התכנית העסקית ובעיות ביצוע - לשיטת התובעים, בעת גיוס הכספים בחודש אוקטובר 2007, לא התנהלה התכנית העסקית של המיזם כצפוי. כך, חל עיכוב בתהליך הבנייה של בנינים נוספים במיזם ובחלק מהבניינים לא החל כלל תהליך הבניה; במיזם היו ליקויי בניה רבים ואף הוחלף הקבלן המבצע; וחל עיכוב במסירת דירות שהוביל לכך שלא התקבלה יתרת התמורה עבור רכישת הדירות. כתוצאה מכך הורע מצבה של חברת לידר, והיא נקלעה לקשיי נזילות כתוצאה ממחסור בתזרים מזומנים.
• ייעוד כספי ההלוואה למטרות שלא לשמן גויס הכסף - לטענת התובעים, במצגת השנייה נאמר כי ייעוד כספי ההלוואה הוא למטרת "מימון מחדש" (Refinancing) של המיזם. מצג זה אף עוגן בהסכם השותפות השנייה. אולם בפועל, כך נטען, לא שימשו הכספים למטרה זו אלא למטרות אחרות.