התובעים טוענים כי אילו היו המשקיעים יודעים את המידע הנ"ל שלמקין הסתיר מהם ושהיה עליו לגלותו, הם לא היו מתקשרים עם השותף הכללי בהסכם השותפות השנייה.
טענות הנתבעים
18. הן למקין והן חברת הביטוח הגישו סיכומים מטעמם. למען הנוחות נתייחס לטענותיהם במשותף (אלא אם כן יצוין אחרת). הנתבעים טענו קודם כל כי יש לדחות את התביעה על הסף ממספר טעמים.
הטעם הראשון - הנתבעים ציינו כי אחיעז הגישה שני תצהירים, האחד במסגרת בקשה לסעד זמני שהוגשה על ידיה ביום 16.11.2009 (להלן: "תצהיר הסעד הזמני"), והשני - תצהיר עדות ראשית. הנתבעים טוענים כי בתצהירה הסעד הזמני, הפנתה אחיעז את עיקר טענותיה לכישלון ההשקעה במיזם כלפי רוזמן. אולם לאחר שהתובעים הגיעו להסכמה עם רוזמן אודות דחיית התביעה נגדו, שינתה אחיעז את טעמה, ובתצהיר עדותה הראשית הפנתה את טענותיה דווקא כלפי למקין. טענות אלה, אשר בחלקן נטענו לראשונה בתצהיר העדות הראשית ובחלקן בסיכומים, כלל לא נטענו בכתבי הטענות והן מהוות לכן הרחבת חזית אסורה. בהקשר זה ציינו הנתבעים כי הם התנגדו במהלך הדיון להרחבת חזית.
הטעם השני - למקין הוא נושא משרה בחברת לידר שהיא הצד לשתי ההתקשרויות של השותפויות הראשונה והשנייה. כדי לבסס חובה אישית שלו כלפי התובעים, היה עליהם להוכיח קיומם של יחסים מיוחדים בינו לבין כל תובע, יחסים שכתוצאה מהם נתן כל אחד מהתובעים את אמונו בלמקין כנושא משרה, תוך שלמקין קיבל על עצמו אחריות אישית כלפיהם.
לגישת הנתבעים, התובעים לא הוכיחו זאת ביחס לאף אחד מהתובעים. דברים אלה אמורים ביתר שאת בנוגע לתובעים 2-5. תובעים אלה כלל לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם, וטענותיהם נסמכות על תצהירה של אחיעז (שהיא היחידה שהגישה תצהיר). כל מה שנאמר בתצהירה של אחיעז ביחס ליתר התובעים מהווה עדות שמיעה בלתי קבילה שהנתבעים התנגדו לקבלתה. הנתבעים אף מציינים כי החלטתם של התובעים 2-5 שלא להגיש תצהירים מטעמם, מעידה על כך כי עדותם – לו היתה מוגשת – היתה פועלת לחובתם.
הטעם השלישי - הנתבעים טוענים כי במצגות שהוצגו בפני התובעים נאמר מפורשות כי אין לראות בהן משום יעוץ להשקעה, הצהרה, מצג או התחייבות, לרבות מצד לידר אינטרנשיונל ונושאי המשרה שלה. מעבר לכך נטען כי בהסכמי השותפויות הצהירו התובעים כי הם מודעים היטב לסיכונים הכרוכים בהשקעה בנדל"ן באירופה וכי הם קיבלו יעוץ מקצועי מתאים. כן הצהירו התובעים בהסכמי השותפויות כי למצגים שאינם נזכרים בהם במפורש אין כל תוקף. לכן, כך נטען, לא קמה לתובעים עילת תביעה בדיני המצגים שהוצגו במסגרת המצגות לפני הסכמי השותפויות.
19. עוד טענו הנתבעים כי יש לדחות את התביעה גם לגופה. לגישתם, התובעים לא הוכיחו את יסודות העילה של מצג שווא רשלני או חוזי בכל המצגים הנטענים בתצהירה של אחיעז:
• מצג למעורבות אישית מצד בעלי תפקיד בחברה – נטען כי הטענה אודותיו מהווה הרחבת חזית, וכי לגופו של ענין לא הוכח קיומו של מצג כזה במצגת הראשונה. גם בהסכם השותפות הראשונה לא צוינה כל התחייבות בדבר מעורבות של פודים ולמקין בפעילות החברה, מה עוד שבפועל מילאו פודים ולמקין את תפקידיהם ללא דופי.
• עצירת המכירות וביטול עסקאות הרכישה בפרויקט –נטען כי טענה זו מהווה הרחבת חזית ויש לדחות אותה מטעם זה בלבד. התובעים אף לא הוכיחו את הטענה לגופה – לא הוכח כי במיזם אכן נמכרו 131 דירות במהלך התקופה של שישה חודשים לפני שהוא נרכש על ידי חברת לידר. בפועל היה המיזם בעל פוטנציאל רב, והוא אף נבחר לפרויקט הטוב ביותר בריגה בשנת 2006. הנתבעים ציינו כי חברת לידר עצמה השקיעה סכומי כסף ניכרים במיזם.
לגישת הנתבעים, אכן לאחר שהמיזם נרכש נמכרו בו רק 5 דירות ונותרו 13 דירות למכירה. אולם למקין לא נשאל במהלך המצגת אודות קצב מכירת הדירות, והוא אף לא ראה בכך כל קושי. פרק זמן של מספר חודשים בו טרם נמכרו הדירות האחרונות בפרויקט נראה בעיניו סביר, מה עוד שעיקר הרווח נועד להגיע ממכירת בניינים 5-7 שבאותה עת טרם הוחל בהקמתם.
• הקשחת התנאים לקבלת משכנתא בלטביה – גם ביחס לטענה זו נטען כי היא מהווה בהרחבת חזית שאין להתירה. מעבר לכך נטען כי התובעים לא הוכיחו את ההשלכה של השינוי החקיקתי הנטען על קצב מכירת הדירות במיזם. למקין אמנם הבהיר שהיה מודע להקשחה מסוימת בתנאים לקבלת משכנתה בלטביה. אולם הוא אף ציין כי למיטב הבנתו ושיקול דעתו לא היה בהקשחה זו כדי להשפיע על סיכויי הצלחת המיזם.
הנתבעים ציינו כי לגרסת התובעים התרחש השינוי החקיקתי בינואר 2007. חברת לידר רכשה את המיזם ביוני 2007. אילו היתה חברת לידר סבורה כי השינוי החקיקתי עשוי להשפיע על הצלחת הפרויקט, היא לא היתה רוכשת אותו. הנתבעים הוסיפו כי בהתאם להערכת שמאי שהיתה בידי חברת לידר בעת חתימת הסכם ההשקעה השנייה, נאמד שווי המיזם בסכום של 21.9 מיליון אירו. אילו היה השינוי משפיע על שווי המיזם, הדבר היה בא לידי ביטוי בהערכת השמאי – ובפועל הוא לא נזכר בה.
20. הנתבעים מוסיפים וטוענים כי יתר מצגי השווא אליהם התייחסו התובעים בסיכומיהם לא נזכרו בכתב התביעה ובתצהיר אחיעז. לכן הטענות לגביהם מהוות הרחבת חזית אסורה. עוד נטען כי יש לדחות את עילת מצגי השווא גם לגופה, שכן התובעים לא הוכיחו את יסוד הקשר הסיבתי בין מצג השווא לבין ההתקשרות ואת ההסתמכות שלהם על המצגים. הנתבעים טענו כי הוכח שהתובעים התקשרו בהסכמים כתוצאה מהמלצתו של רוזמן, וללא קשר למעשיו או מצגיו של למקין. הקשר הסיבתי לנזק הנטען לא הוכח גם משום שבענין יניב כבר הוכרע כי כישלון ההשקעה במיזם נבע מהמשבר הכלכלי שפקד את העולם בכלל ואת מזרח אירופה בפרט בשנת 2008.
21. אף חברת הביטוח הפנתה בסיכומיה לפסק הדין בערעור יניב. היא ציינה בהקשר זה כי בית המשפט העליון שדחה את ערעור יניב, לא מצא פגם בהתנהלות הנתבעים ובמעשיהם. הוא אף קבע כי אין במעשים אלה שנבחנו על ידיו לגופם, כדי לקיים את יסודות עילת הרשלנות או הפרת חובת האמון. חברת הביטוח ציינה אף היא כי בפסק הדין בערעור יניב נקבע כי כישלון המיזם נבע מהמשבר הכלכלי. לכן, כך היא טענה, גם אילו היו התובעים מוכיחים כי מי מהנתבעים הפר חובה כלשהי כלפיהם, לא מתקיים הקשר הסיבתי בין הפרה כזו לבין הנזק. לגישתה של חברת הביטוח, פסק הדין בענין יניב מהווה מעשה בית דין, שמכוחו יש לסלק את התביעה דנן על הסף.
עוד הוסיפה חברת הביטוח וציינה כי פוליסת הביטוח מחריגה במפורש חבות בגין כישלון השקעה, ירידת ערך או תשואות צפויות. גם מטעם זה אין מקום לקבל את התביעה הנוגעת להשקעה שנכשלה בשל המשבר הכלכלי.
חברת הביטוח טענה עוד כי האחריות המיוחסת לה היא מכוח היותה המבטחת של למקין בביטוח אחריות מקצועית ואחריות נושאי משרה. לגישתה, טענות התובעים כלפיה נטענו בעלמא, ללא תשתית ראייתית וללא פירוט של סעיפי הכיסוי הספציפיים מכוחם קמה עילת התביעה הנטענת.
טענות התובעים בסיכומי התשובה
22. בסיכומי התשובה התייחסו התובעים לנושא הרחבת החזית. לגישתם, הנתבעים התייחסו בטענותיהם בהקשר זה לכתב התביעה הראשון שהוגש מטעמה של אחיעז. אולם לאחר הגשת כתב התביעה המקורי הותר לאחיעז להגיש כתב תביעה מתוקן, וכן הוגשו כתבי תביעה נוספים של שאר התובעים בתביעה דנן. לכן, כך נטען, מהווים כתבי התביעה כולם את הבסיס לתביעה דנן, ולא נעשתה הרחבת חזית מצידם.
עוד נטען כי סיכומי הנתבעים לוקים בסתירה פנימית ביחס למספר הדירות שנמכרו במיזם, וכן כי גרסת הנתבעים מנוגדת לדיווח לבורסה ביחס למספר הדירות שנמכרו במיזם בעת שהוא נרכש. על כל פנים, ממועד הרכישה ועד למצגת לא היו במיזם כל מכירות. סתירה נטענת נוספת בסיכומי הנתבעים נוגעת לכך שהנתבעים ציינו כי המשבר הכלכלי פרץ בשני מועדים שונים - בתחילת 2008 ובשלהי 2008. התובעים ציינו עוד כי בענין יניב נקבע שהועברו כספים מפרויקטים אחרים של חברת לידר על מנת להציל את המיזם בלטביה שהיה לקראת קריסה בתחילת 2008. לכן מושתקים הנתבעים מלטעון כי קריסת המיזם התרחשה בזמן מאוחר יותר.
דיון
23. להלן נתייחס למכלול טענות התובעים בסיכומיהם כפי שהן פורטו לעיל. לא נתייחס לאותם עניינים שלא צוינו במסגרת הסיכומים - אין מקום להכריע בעניינים אלה לאור ההלכה הפסוקה לפיה צד שלא העלה טענות במסגרת סיכומיו, יש לראותו כמי שזנח אותן ע"א 172/89 סלע חברה לביטוח בע"מ נ' סולל בונה בע"מ פ"ד מז(1) 311 (1993), פס' 6 לפסק דינו של הנשיא (בדימוס) מ' שמגר).
כפי שיפורט להלן, אני סבורה כי דין התביעה להידחות אף בהנחה שחרף האמור בהסכמי השותפויות ביחס למצגים טרום-חוזיים, עומדת לתובעים עילת תביעה מכוח דיני מצגי השווא הנטענים על ידיהם. ראשית, ביחס לכל מצגי השווא הנטענים, לא הוכיחו התובעים כנדרש קיומו של קשר סיבתי בין מצג השווא הנטען לבין ההתקשרות של התובעים או מי מהם בהסכמי השותפויות. שנית, ביחס לחלק ממצגי השווא הנטענים, התובעים לא הוכיחו כי מדובר במצגים שלא שיקפו את מצב הדברים במציאות. מעבר לכל אלה, עילת התביעה מופנית נגד למקין באופן אישי, כאשר גם בהקשר זה לא הוכח שיש מקום לתביעה אישית נגד למקין בקשר עם התרשלותו הנטענת כנושא משרה בחברה. זאת ועוד, חלק מעילות התביעה הנטענות מהוות הרחבת חזית אסורה, ולכן לא היה לכאורה כלל מקום לדון בהן ויש לדחות אותן על הסף.
כל הנושאים הללו יפורטו להלן.
האם עומדת לתובעים עילת תביעה בגין מצגי השווא לאור הסכמי השותפויות?
24. אחת הטענות שהעלו הנתבעים היתה כי לתובעים כלל לא עומדת עילת תביעה בקשר עם מצגי שווא טרום חוזיים, לאור סעיף מפורש בהסכמי השותפויות ששלל אפשרות להסתמך על מצגים שניתנו לפני ההתקשרות בהסכמים. כך, בהסכמי השותפויות נקבע מפורשות כי האמור בהם ממצה את כל התנאים וההסכמות נשוא ההשקעה וכי לכל הבטחה, התחייבות, מצגים, הערכות וכיו"ב אשר לא נקבעו או נזכרו בהסכמי השותפויות אין תוקף מחייב (סעיף 11.2 להסכם השותפות הראשונה וסעיף 10.5 להסכם השותפות השנייה). האם לאור האמור בסעיף זה עומדת לתובעים עילת תביעה בקשר עם מצגי השווא הטרום חוזיים?
25. ההלכה הפסוקה הכירה בנסיבות מסוימות במעמדו המשפטי של מצג או "פרוספקט" שהוצג בשלבים הטרום חוזיים, וזאת – כאשר לא ניתן ללמוד מיתר מסמכי העסקה אודות הפרטים השנויים במחלוקת (ר' פסק הדין בענין ניר בפסקה 26, והפסיקה שצוטטה שם). התובעים במקרה דנן התייחסו כאמור הן למצגי שווא "אקטיביים" (במצגת הראשונה) והן למצגי שווא "פסיביים" (בעיקר במצגת השנייה). ביחס לאחרונים – מדובר במצגים שלא הוצגו, ולכן הם כמובן לא באו לידי ביטוי בהסכמים.
ככל שמדובר במצגים ה"אקטיביים" נושא המצגת הראשונה, הרי כפי שנראה גם להלן, מצגי השווא אליהם מתייחסים התובעים בתביעה דנן הם בעיקרם מצגים שלא ניתן להם ביטוי בהסכמי השותפויות עצמם. לכן לא ניתן ללמוד אודות המצגים הללו מההסכמים. בנסיבות אלה נראה כי התובעים רשאים היו להעלות את טענותיהם ביחס למצגי השווא הללו, חרף האמור בס' 11.2 להסכם השותפות הראשונה וס' 10.5 להסכם השותפות השנייה.
האם הוכח קיומו של קשר סיבתי בין המצג להתקשרות בהסכם?
26. מצג המוצג בשלב המשא ומתן הוא הצהרה עובדתית של המציג המניעה את המתקשר לכרות עמו חוזה. מצג שווא הוא הצהרה כוזבת או אי-גילוי עובדות מהותיות שקיימת חובה לגלותן, אשר בעקבותיו התקשרו הצדדים בחוזה.
התובעים לא פירטו את מסגרת המשפטית המדויקת בקשר עם עילות התביעה עליהן הם מתבססים. טענות של מצג שווא כפי שהתובעים העלו, עשויות לבסס עילות תביעה חוזיות ונזיקיות. כך, לנפגע ממצג שווא עומדות מספר עילות תביעה אפשריות: פגם ברצון לכריתת חוזה מכוח סעיפים 14-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 (להלן: "חוק החוזים"); תרמית מכוח סעיף 56 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח- 1968 (להלן: "פקודת הנזיקין") ומצג שווא רשלני מכוח עוולת הרשלנות הכללית שבסעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין. לכאורה עשויה לעלות גם עילה של הפרת חובת תום לב במשא ומתן מכוח סעיף 12 לחוק החוזים, אם כי התובעים לא ביססו את טענותיהם על עילה זו ולכן אין מקום לבחון את יסודותיה.
27. כל עילות התביעה שהועלו על ידי התובעים מחייבות לצורך הוכחתן, הוכחה של מספר תנאים ובכלל זה הוכחה של קשר סיבתי בין מצג השווא לבין החתימה על ההסכם. קיומו של קשר סיבתי כזה נדרש הן במסגרת העילות החוזיות והן במסגרת העילות הנזיקיות.
בעילת הטעות יש להוכיח קשר סיבתי בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם. בעילת ההטעיה, יש להוכיח קשר סיבתי כפול – בין הטעות לבין ההתקשרות בהסכם וגם בין ההטעיה לבין הטעות. במילים אחרות הטעיה מצד המציג שלא גרמה בפועל לטעות אצל הצד האחר (בין משום שלא השפיעה עליו או משום שהוא ידע כי הדברים אינם נכונים) אינה עילה לביטול ההסכם (ר' גבריאלה שלו דיני חוזים – החלק הכללי, 282-283, (2005); ע"א 1581/92 ולנטין נ' ולנטין, פ"ד מט(3) 441, 451 (להלן: "ענין ולנטין"); ע"א 2469/06 רונן סויסה נ' חברת זאגא בגוש 5027 חלקה 1 בע"מ והאסמכתאות שם).
גם לצורך הוכחת עילות התביעה הנזיקיות – תרמית ומצג שווא רשלני – נדרשת הוכחה של הסתמכות הנפגע בפועל על מצג השווא הנטען, וקשר סיבתי בין ההסתמכות על מצג השווא וכריתת ההסכם.
28. אני סבורה כי התובעים לא הוכיחו ביחס לכלל המצגים – הן נושא ההשקעה הראשונה והן נושא ההשקעה השנייה – קיומו של קשר סיבתי כנדרש, היינו לא הוכח כי אלמלא המצגים הנטענים של למקין, כולם או חלקם, לא היו התובעים מתקשרים בהסכמי השותפויות.
29. ראשית יש לציין כי במסגרת הדיון בתביעה המאוחדת, הוגש מטעמם של כל התובעים תצהיר עדות ראשית אחד בלבד, זה של אחיעז. יתר התובעים לא הגישו תצהירים מטעמם ולא נחקרו בבית המשפט. בנסיבות אלה, לא ניתן לקבוע לגבי תובעים אלה כי הוכח קיומו של קשר סיבתי בין מצגי השווא הנטענים לבין ההתקשרות שלהם עצמם בהסכמי השותפויות. זאת משום ששאלת הקשר הסיבתי היא שאלה עובדתית הנבחנת באמת מידה סובייקטיבית. על התובע להוכיח כי אלמלא מצגי השווא הוא עצמו (ולא "האדם הסביר") לא היה חותם על הסכם השותפות. הוכחה כזו נדרשת ביחס לכל תובע בנפרד (ר' דניאל פרידמן ונילי כהן חוזים כרך ב' 758 (2001) (להלן: "פרידמן וכהן"); ענין ולנטין פס' 9 לדברי כבוד השופט זמיר).