במקרה דנן, אין כל ראיה ביחס לשאלה האם התובעים האחרים למעט אחיעז אכן התקשרו בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגי השווא הנטענים, והאם הם היו נמנעים מלעשות כן אלמלא המצגים הללו. דברים אלה מקבלים משנה תוקף לאור העובדה שאחיעז הודתה בחקירתה הנגדית כי היא כלל לא הכירה חלק מהתובעים ואת חלקם רק זוכרת ( פ/29.6.17 עמ' 44 ש' 16-22; עמ' 45 ש' 1-7).
מכאן (ובדומה למסקנה אותה הסקתי בפסק הדין בתביעת ניר), לא הוכח קיומו של קשר סיבתי ביחס לתובעים 2-5.
30. באשר לאחיעז עצמה, אני סבורה כי אף היא לא הוכיחה שהיא התקשרה בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגי השווא הנטענים של למקין. גרסתה של אחיעז בהתייחס לנושא זה עברה שינוי. כך, מלכתחילה, בתצהיר הסעד הזמני , הצהירה אחיעז כי מי שהציג את הדברים בשתי המצגות הוא רוזמן, וכי על דבריו אלה של רוזמן היא הסתמכה, והם שגרמו לה להתקשר בהסכם השותפות. לגישתה, אלמלא דבריו של רוזמן היא לא היתה מתקשרת בהסכם.
כך הצהירה אחיעז -
"בחודש אוקטובר הציג המשיב 1 (הוא רוזמן, ר.ר.) בפני פרויקט להשקעה במתחם TOBAGO בעיר ריגה. הפרויקט היה אמור להיות פיתוח והשבחה של 7 בנייני מגורים (400 דירות) בריגה בירת לטביה. הרווח בפרויקט שהוצג היה אמור להיות כ- 10.23 מיליון יורו" (ס' 11 לתצהיר הסעד הזמני).
בהמשך הוסיפה אחיעז וציינה כי "המצגת שהציג לי המשיב 1, מדברת בעד עצמה" (ס' 14 לתצהיר הסעד הזמני). אחיעז אף הדגישה כי רוזמן היה זה ששכנע אותה, על רקע יחסי העבר ביניהם והאמון שהיה לה בו – להתקשר בהסכמים ולהשקיע בחברת לידר -
"כפי שהוסבר לעיל בין המשיב מספר 1, לביני, היו קיימים במשך שנים יחסי אמון אשר התבססו על רקע ההצלחות שהיו בעבר, ועל רקע היחסים האישיים שבינינו, על בסיס זה שכנע אותי המשיב 1 להשקיע סכום של 800,000 יורו במשיבה. מחצית מהכסף כהלוואה למשיבה 7 ומחצית בהשקעה הון מניותיה של המשיבה 7" (ס' 42 לתצהיר הסעד הזמני).
נושא מעורבותו של למקין במצגות צוין על ידי אחיעז בצורה עמומה וללא פירוט. אחיעז התייחסה באופן כוללני ל"משיבים" ללא ציון ספציפי של דברים שנאמרו דווקא על ידי למקין במסגרת המצגת:
"המשיבים ו/או מי מהם, הציגו בפני מצג כאילו יש להם את הידע והניסיון בהשקעות ברומניה ובלטביה, והתחייבו כלפי לבחור בעבורי את ההשקעה הנכונה ולנהל בעבורי את ההשקעה ולפקח עליה." (ס' 16 לתצהיר הסעד הזמני).
31. לעומת זאת, לאחר שאחיעז הגיעה להסכמה עם רוזמן והתביעה נגדו נדחתה, השתנתה גרסתה של אחיע ז ובשלב זה היא הפנתה את טענותיה כלפי למקין, וטענה כי הוא הגורם שעליו היא הסתמכה ואשר שכנע אותה לחתום על הסכמי השותפויות:
"המפגש היה במשרדי לידר אינטרנשיונל, שהיו סמוכים למשרדי 'כנף 2000' בבית הפלטיניום ברח' הארבעה 21 תל אביב. את הפרוייקט הציג בפנינו מר שחר למקין... במפגש זה היה שחר למקין הרוח החיה בהצגת הנתונים, העובדות וההערכות, והוא שכנע אותי באופטימיות שלו" (פס' 11 לתצהיר עדות ראשית של אחיעז).
אחיעז נשאלה בחקירתה הנגדית מדוע היא לא התייחסה ללמקין בתצהיר הראשון שהוגש מטעמה, בתמיכה לבקשה לסעד הזמני. בתשובתה לא היה לאחיעז הסבר ביחס לכך, וכל שציינה בהקשר זה היה כי "אף אחד לא שאל אותי את זה"(ר' פ/29.6.17 עמ' 41 ש' 2).
32. העובדה שאחיעז התקשרה בהסכמי ההשקעה על סמך המלצתו של רוזמן דווקא, ולא לאור דברים שאמר למקין במסגרת המצגות, עולה גם מחקירתה הנגדית של אחיעז. ראשית, אחיעז העידה כי רוזמן הוא שהיה מבחינתה דמות דומיננטית ובעלת השפעה מכרעת בבחירת השקעותיה:
"עו"ד נועם פורר: ...את דב רוזמן את מתארת כבן בית אצלך וגורו ההשקעות שלך, זו הגדרה מדויקת?
גב' יעל אחיעז: מדויקת מאוד". (פ/ 29.6.17 עמ' 28 שורה 18-20).
אחיעז אף אישרה מפורשות בחקירתה כי אלמלא המלצתו של רוזמן היא לא הייתה משקיעה את הסכומים נושא התביעה -
"עו"ד נועם פורר: הבנתי, אוקיי. טוב. רוזמן המליץ לך להשקיע בפרויקט בטובגו, נכון?
גב' יעל אחיעז: כן.
עו"ד נועם פורר: אם רוזמן לא היה ממליץ לך לא היית משקיעה, נכון?
גב' יעל אחיעז: נכון.
עו"ד נועם פורר: תראי, זה גם מה שאת אומרת בסעיף 1, 2 ו- 3 לכתב התביעה המתוקן שהגשת לבית המשפט, את אומרת: 'הנתבעת 6' זה רוזמן, החברה של רוזמן: 'שבינה לבין התובעת שררו יחסי יועצת השקעות לקוח, היא הטעתה אם ברשלנות ואם במכוון את התובעים, ואילולא פעילותיה לא היית מוסרת את הכספים שלך מלכתחילה', זה נכון?
גב' יעל אחיעז: כן.
עו"ד נועם פורר: זה נכון גם לגבי ההשקעה באקוויטי של לידר אינטרנשיונל, נכון? אם רוזמן לא היה אומר לך להשקיע לא היית משקיעה?
גב' יעל אחיעז: נכון" (פ/ 29.6.17 עמ' 59 ש' 3-17).
עוד עולה מהחקירה כי לאור ה"אמון המוחלט" שהיה לאחיעז ברוזמן – לגישתה שלה, היא לא התייעצה ביחס להשקעותיה עם ילדיה הגם שאלה היו בקיאים בתחום ההשקעות (ר' פ/29.6.17 עמ' 35 ש' 12-20). בשל האמון הזה, אחיעז כלל לא ביקשה מרוזמן לראות את ההסכמים שהוא חתם בשמה ובשם השותפות (ר' פ/29.6.17 עמ' 48 ש' 3-6). השינוי שחל בגרסתה של אחיעז ביחס לגורם שהביא אותה להתקשר בהסכמי השותפויות, מכביד על האפשרות לקבל את גרסתה בהקשר זה.
33. יוער עוד כי הסתמכותה של אחיעז על רוזמן ביחס להשקעה אינה בלתי סבירה גם לאור התנהלותו של רוזמן עצמו, אשר כעולה מחומר הראיות ראה עצמו מחויב לבחינת טיבה של ההשקעה. כך למשל, ציין רוזמן בכתב ההגנה שהוגש מטעמו כי הוא שלח נציג מטעמו לבקר במיזם, והוא אף שכר עורך דין מטעמו שיבחן את העסקה(סעיף 19(ט-י) לכתב הגנתו; ס' 51-52 לתצהירו של רוזמן במסגרת הבקשה לסעד זמני). המצגת השנייה נשאה את שם השותף הכללי – חברה אשר הייתה כאמור בבעלותו של רוזמן.
עוד יש לציין כי במסגרת ההסכמה בין התובעים לבין רוזמן על דחיית התביעה נגדו, הוסכם ביניהם כי רוזמן יגיש תצהיר מטעמו. בסופו של דבר בחרו התובעים לוותר על תצהירו, ענין שיש בו כשלעצמו כדי להכביד עליהם (ע"א 465/88 הבנק למימון ולסחר בע"מ נ' סלימה מתתיהו, מה (4) 651, 658 פס' 11 לדברי כב' השופט גולדברג (1991)).
34. סיכומה של נקודה זו - לאור מכלול הראיות: השינוי הבלתי מוסבר בגרסתה של אחיעז לאחר דחיית התביעה כנגד רוזמן; עדות אחיעז בדבר הסתמכותה על רוזמן הן בקשר להתקשרות בהשקעה הראשונה והן ביחס להתקשרות בהשקעה השנייה; האמון המוחלט שאחיעז רכשה לרוזמן בבחירת השקעותיה; העובדה שנציג מטעמו של רוזמן ביקר במיזם ועורך דין מטעמו בחן את העסקה – כל אלה מצדיקים את המסקנה כי לא ניתן לקבל את גרסתה של אחיעז לפיה היא התקשרה בהסכמי השותפויות כתוצאה ממצגים של למקין. סביר יותר לקבוע כי אחיעז השקיעה במיזם כתוצאה מהסתמכותה על רוזמן. מכאן שלא הוכח קשר סיבתי בין הדברים שאמר למקין במצגת לבין ההתקשרות של אחיעז (או של התובעים האחרים) בהסכמי השותפויות, שכן לא הדברים של למקין הם שהביאו את אחיעז להתקשר בהסכם. לכן, ומטעם זה בלבד, יש מקום לדחות את התביעה.
האם הוכיחו התובעים קיומם של מצגי שווא?
35. למעלה מן הצורך, נתייחס למצגי השווא שנטענו על ידי התובעים לגופם. לפחות ביחס לחלק מהם, התובעים לא הרימו את הנטל שהוטל עליהם, ולא הוכיחו כי המצגים האמורים אכן היו "מצגי שווא" שלא שיקפו את המציאות. נתייחס להלן בנפרד למצגים נושא ההשקעה הראשונה ולמצגים נושא ההשקעה השנייה.
מצגי השווא הנטענים במצגת הראשונה
36. המצגים נושא המצגת הראשונה הם מצגים לגבי העתיד. כידוע, מצג שווא הוא מצג לגבי המציאות שאינו עולה בקנה אחד עם המציאות בפועל, זאת בין אם הוא הוצג ברשלנות או בכוונה להטעות (ר' פרידמן וכהן 781 – 783).
מצג שווא יכול להתייחס לעובדות בהווה ובעבר. אולם אין תחולה לדיני הטעות וההטעיה החוזיים ביחס למצג הצופה פני העתיד -
"דיני הטעות וההטעיה היו מוגבלים מאז ומעולם לנתונים הקיימים בהווה (או שהיו בעבר), ולא חלו על טעויות או אף על מצגים לגבי מה שיתרחש בעתיד. 'טעות' ביחס לעתיד לא נחשבה לטעות כלל".
37. מצג לגבי העתיד "אינו מחייב אלא אם ניתנה לגביו התחייבות חוזית" (פרידמן כהן, עמ' 727-728 וה"ש 290 שם). ככל שמדובר בהצהרה לגבי העתיד, היא עשויה להיחשב כמצג שווא רק אם מי שהציג את המצג אודות התחייבותו העתידית לא התכוון מלכתחילה לקיימה (ר' פסק הדין בתביעת ניר, וע"א 2967/95 מגן וקשת בע"מ נ' טמפו תעשיות בירה בע"מ פ"ד נא(2) 312 (1997). מסקנה דומה עולה גם מספרם לעיל של המלומדים פרידמן וכהן, שציינו כי מצג הנוגע להבטחה יהפוך למצג שווא "רק אם ידע המציג בעת הינתנה (של ההבטחה, ר.ר.) כי אין הוא מתכוון לבצע את ההבטחה, ובמילים אחרות, רק אם הבטחתו לא קוימה מתוך מירמה אך לא במקרים אחרים" (ר' עמ' 567).
לאור האמור, נבחן עתה את המצגים שלגישת התובעים היו מצגי שווא.
מצג למעורבות אישית מצד בעלי תפקיד בחברה
38. בשקופיות מספר 4-5 למצגת הראשונה נמסר תיאורו של מר פודים ובכלל זה השכלתו, ניסיונו והיותו המייסד והמנהל של חברת לידר החזקות והשקעות בע"מ. בשקופית מספר 5 תואר מר למקין. ביחס אליו צוין כי הוא משמש כמנהל הכללי והאחראי על מדיניות ההשקעה והובלת העסקאות בחברה, וכן תואר ניסיונו העשיר בעסקאות שונות במסגרת החברה ובמסגרת ב.ס.ר, עסקאות שהניבו למשקיעים רווחים נאים ותשואות גבוהות.
לגישת התובעים, הם הסיקו מהשקפים הללו כי למקין ופודים יהיו מעורבים באופן אישי בחברה ויעשו ככל יכולתם להצלחתה.
39. אני סבורה כי דין הטענה להידחות. גם אם ניתן להסיק מהשקפים כי למקין או פודים התחייבו להיות מעורבים באופן אישי בניהול החברה (וזאת חרף העובדה שהתחייבות כזו לא נזכרה באופן מפורש במצגת), הרי שהתובעים לא הוכיחו כי מדובר בהתחייבות שלמקין ופודים לא התכוונו לקיים כבר בעת שהיא ניתנה. כפי שהובהר לעיל, כאשר מדובר בהתחייבות לגבי העתיד, היא עשויה להיחשב כמצג שווא רק אם לנותן ההתחייבות אין כוונה לקיימה כבר כאשר היא ניתנת.
התובעים לא הוכיחו כי המצגים שניתנו ביחס למעורבת האפשרית של למקין ופודים, ניתנו במירמה. גם בהנחה שלמקין או פודים לא היו פעילים בחברה באופן אישי בשנים 2008-2009 – אין זה מן הנמנע כי הדבר נבע מהמשבר הכלכלי העולמי והשלכתו על החברה, ולא מכך שלמקין ופודים לא התכוונו להיות פעילים ומעורבים בחברה מלכתחילה. משלא הוכח לא לגבי למקין ולא לגבי פודים כי לא היתה להם מלכתחילה כוונה לקיים את התחייבותם האמורה, אין מקום לקבל את הטענה בדבר מצג השווא במצגת.
40. טענה נוספת שהעלו התובעים בהקשר זה היתה כי למקין הבטיח להם בזמן הצגת השקופיות כי הוא ינהל את השקעותיה של חברת לידר באופן סולידי בדומה לחברת ב.ס.ר אירופה אשר בה הוא כיהן כמנכ"ל. לגישתם, חרף האמור - חברת לידר עסקה בהשקעות מסוכנות.
מהמצגת הראשונה לא עולה כי למקין התחייב לנהל את חברת לידר באופן דומה לזה שבו התנהלה חברת ב.ס.ר ככל שהדבר נוגע לאופי ההשקעות ומידת הסיכון בהן. אין גם טענה או הוכחה כי ההצהרה בדבר אופי ההשקעות בחברת לידר ניתנה – ככל שניתנה - ללא שהיתה כוונה של למקין לעמוד מאחוריה בעת שהיא ניתנה. לכן, גם דינה של טענה זו להידחות.
מצג לרכישת קרקעות זמינות בשלבי בניה מתקדמים ובאזורי ביקוש
41. במצגת הראשונה, הוצגה למשקיעים שקופית העוסקת ב- "פרויקטים ב- Deal Flow" בה נאמר -
"החברה שמה לה למטרה לאתר קרקעות הכוללות זכויות בניה ומיועדות לבניה בטווח הקרוב, בעיקר באזורי הביקוש במדינות היעד. כמו כן, ממטרות החברה לאתר שותפים פוטנציאלים בעלי יתרון יחסי במדינות הרלוונטיות, אשר מחזיקים פרויקטים ו/או קרקעות בשלבים מתקדמים יחסית, המאפשרים כניסה מהירה יותר לפעילות יזמית."
התובעים טוענים כי לידר התחייבה במצגת הראשונה לאתר קרקעות המיועדות לבניה בטווח הקרוב ובאזורי ביקוש. לגישתם, חרף האמור ישנן עדיין מספר קרקעות שלא קיבלו היתרי בניה ושלא היו ממוקמות באזורי ביקוש.
42. אני סבורה כי אין לקבל טענה זו מכמה טעמים.
ראשית, במצגת נאמר כי החברה "שמה לה למטרה" לאתר קרקעות בעלות זכויות בניה ואשר נמצאים בשלבים מתקדמים יחסית ובאזורי ביקוש, אולם היא לא התחייבה כי כל הקרקעות שיירכשו אכן יהיו כאלה. מחומר הראיות עולה כי החברה אכן פעלה לאתר קרקעות עם זכויות בניה ובאזורי ביקוש.
43. זאת ועוד, באשר למיזם נושא התביעה, הוכח הן כי הוא נרכש בשלבים מתקדמים והן כי הוא היה ממוקם באזור מרכזי ומבוקש.
המיזם נרכש ידי חברת לידר בשלבים מתקדמים כאשר חלקו היה מאוכלס וחלקו האחר היה בשלבי בנייה מתקדמים. כך עולה בין היתר ממסמך בדיקת הנאותות של חברת Savant , חברה שביצעה בדיקת נאותות למיזם באפריל 2007, בטרם רכישת המיזם על ידי חברת לידר ביוני 2007. במסמך זה צוין כי בניין מספר 1 הושלם ולא נכלל בעסקה, וכי בנינים 2-4 נמצאים בשלבי בנייה שונים.
מסקנה דומה עולה גם מסעיף 10 להערכת שמאי של חברת COLLIERS INTERNATIONAL שהעריכה את שווי המיזם ליום 28.11.2007. במסמך זה תואר מצב הפרויקט בטרם רכישתו על ידי חברת לידר. מהערכת השמאי הנ"ל אף עולה כי המיזם ממוקם באזור מרכזי בלטביה עם מתקנים תומכים רבים. בסעיף 6.7 להערכת השמאי נאמר כי המיזם ממוקם באזור עם תנועה ערה, בניני מגורים חדשים, בתי ספר, מרכזי קניות וגישה נוחה למיזם ברכב ובאמצעות תחבורה ציבורית.
מעבר לאמור, גם המצג הזה הוא מצג צופה פני העתיד, ולכן גם ביחס אליו היה על התובעים להוכיח כי לא היתה כוונה לקיימו. התובעים לא עמדו בנטל הזה. לא ניתן להסיק מסקנות מהעובדה שבסופו של דבר היו קרקעות שלא קיבלו היתרי בנייה או שלא מצויות באזורי ביקוש, שכן יתכן שהטעם לכך הוא התרחשויות עתידיות שלא היו קיימות ולא נצפו בעת הצגת המצגת.