13. המבקשות עותרות לחלופין כי מעצר האוניה יותנה בהפקדת ערובה. כידוע הענקת סעד זמני להבטחת תביעתו של תובע על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984, מותנית בהפקדת ערובות שונות כמפורט בתקנות 364 ו- 365 לתקנות. הוראות אלו אינן חלות בבית המשפט לימאות. למרות זאת נקבע בפסיקה כי בית המשפט לימאות מוסמך להתנות מתן צו למעצרה של אוניה בהפקדת ערובות על ידי מבקש המעצר (ע"א 168/93, רע"א 201/93 Fullwood Marinated INC. נ' Lofobunker CO.S.A [פורסם בנבו] (ניתן ביום 13/11/95)).
עם זאת נפסק כי הסמכות להתנות צו מעצר מסורה לשיקול דעת בית המשפט והיא תופעל רק במקרים נדירים (או נדירים פחות), כגון כאשר המסמכים המבססים את בקשת המעצר שנויים במחלוקת ואמיתותם מוטל בספק. הטעם בדבר הינו ליתן תוקף לאינטרס הציבורי של הגנה על נושי האוניה. ככל שיוטלו הכבדות על מימוש השעבוד הימי, ייפגע הסחר הימי ונותני שירותים וספקים יחששו מהתקשרות עם האוניות ללא תשלום מוקדם. אותם שיקולים שפורטו לעיל להצדקת הליך המעצר יפים גם לשם צמצום השימוש בסמכות להתניית צו המעצר בהפקדת בטוחות.
במקרה הנוכחי אספקת הדלק לאוניה והתמורה המגיעה לספקיות עבור אספקה זו אינן שנויות במחלוקת. המחלוקת הינה בשאלת פירעון החוב. הנטל להוכחת הפירעון מוטל על שכמי המבקשות. על כן לא מתקיימות במקרה זה הנסיבות המיוחדות המצדיקות התניית צו המעצר בהפקדת התחייבות מצד התובעת.
לאור כל האמור תישאר האוניה במעצר ותשוחרר רק אם יופקד סך של 1,403,389 ₪ במזומן או בערבות כמקובל.
הוצאות ההליך הנוכחי ייפסקו במסגרת ההכרעה בתיק העיקרי.
ניתנה היום, ל' שבט תשע"ב, 23 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.
רון סוקול