פייסבוק לא הוכיחה ולו לכאורה, שהפרת החוזה של התובעים פוגעת או פגעה באפשרות שלה להמשיך ולספק "שירות חינמי" למשתמשים (סעיף 124 לסיכומי הנתבעות). מנגד, הדרך "הקצרה" של ביטול מיידי גרמה לתובעים לנזק שנמשך כ- 3 שנים, בהן העמוד "סטטוסים מצייצים" אינו פעיל.
פערים אלה מצדיקים את הגדרת ההפרה כהפרה "לא יסודית".
למעלה מן הנדרש יצוין, שפייסבוק שולטת ללא עוררין בתנאי השימוש ובעצם השימוש בשירות. בכוחה להסיר תכנים מפרים תחת חסימה והסרה מוחלטת וחד-צדדית של דפים, שהיא מידתית פחות. בהסרת תכנים מפרים, פייסבוק אף תוכל למנוע או להפחית פרסום תכנים ממומנים, שאינם מגולים למשתמשים ככאלה.
אין מחלוקת בין הצדדים, שהעמוד "סטטוסים מצייצים" נסגר על ידי פייסבוק, באופן חד-צדדי, ביום 16.1.2015, יומיים לאחר פרסום הכתבה "כמה עולה לפרסם סטטוס בעמוד הפייסבוק 'סטטוסים מצייצים'?" (סעיף 33 לסיכומי הנתבעות). בנוסף לעמוד, נסגרו הפרופילים האישיים של התובעים למשך חודש (סעיף 51 לסיכומי הנתבעות).
התובעים פנו לפייסבוק, ביום 17.1.2015 והתחייבו שלא לבצע הפרות נוספות (סעיף 65 לתצהיר התובע, נספח יג' לתצהיר התובע). ביום 21.1.2015 קיבלו הודעה, שהעמוד נסגר לצמיתות (נספח יד' לתצהיר התובע).
ביטול החוזה על ידי פייסבוק, הבא לידי ביטוי בסגירת הדף "סטטוסים מצייצים", נעשה שלא כדין, שכן הפרת החוזה על ידי התובעים הייתה הפרה "לא יסודית". היה על פייסבוק לתת לתובעים ארכה להסרת ההפרה ורק אם התובעים לא היו פועלים להסרת ההפרה, פייסבוק הייתה זכאית לסגור את העמוד.
הסעד המתבקש בנסיבות אלה הוא פתיחתו מחדש של הדף "סטטוסים מצייצים".
בסגירת העמוד והפרופילים האישיים הסתמכה פייסבוק על סעיף 14 ל- SRR הקובע, שיש לה את הזכות להפסיק את ההתקשרות או להפסיק לספק חלק מהשירות למשתמשים המפרים את תנאיו של ה - SRR או את רוחו (spirit).
לטענת התובעים, סעיף 14 הוא תניה מקפחת ובלתי אכיפה, בהתאם לחזקה הקבועה בסעיף 4(2) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982. נטען, הנתבעות רשאיות להביא לסיומו של ההסכם באופן חד-צדדי ולסגירת כל חשבון, מבלי לדעת אם מתקיימת הפרה וכיצד ניתן לקבוע את קיומה וללא כל הודעה מראש (סעיף 91 לסיכומי התובעים).
לטענת הנתבעות, אין מדובר בתניה מקפחת בחוזה אחיד. לגישתן, הסעיף המאפשר את סיום החוזה הוא סעיף סביר, שנועד להגן על אינטרסים לגיטימיים של פייסבוק.
נדמה, שאין צורך לקבוע, האם מדובר בתניה מקפחת אם לאו. קביעה כללית וגורפת עלולה לפגוע ביכולת של פייסבוק לעשות שימוש בסעיף זה במקרים הראויים (ראו לעניין זה: סעיף 103 לסיכומי הנתבעות).