לשם קיום פעילות העמוד קידמו התובעים, מעת לעת, מספר קטן של סטטוסים עבור תשלום.
ביום 14.1.2015 התפרסמה באתר "גלובס" כתבה שכותרתה, "כמה עולה לפרסם סטטוס באתר הפייסבוק 'סטטוסים מצייצים'?". הכתבה עסקה בכך, שהתובעים גבו תשלום עבור קידום סטטוסים מסויימים. התובעים לא הכחישו זאת, אך הבהירו, כי הם סבורים, שהם רשאים להציג תוכן שיווקי בעמוד, בשים לב לכך, שהם עומדים באמות המידה של העמוד. העובדה, שחלק מהתכנים הם תוכן שיווקי נכתבה באופן מפורש בתקנון העמוד. כפי הנראה, פנה הכתב גם לפייסבוק וביקש את תגובתה.
כיומיים לאחר פרסום הכתבה, ביום 16.1.2015, סגרה פייסבוק את העמוד "סטטוסים מצייצים", ללא בירור עם התובעים וללא התראה. פייסבוק לא פנתה לתובעים, לא התריעה בפניהם כי הם מפרים לכאורה את ההסכם בין הצדדים או את תנאי השימוש שלה, לא סיפקה לתובעים הזדמנות לתקן את ההפרות (ככל שהיו), לא התריעה, שאם תימשך הפעילות המפרה ייסגר העמוד. פייסבוק לא יצרה כל קשר עם התובעים. תחת זאת, סגרה את העמוד באופן חד-צדדי ואף לא טרחה לעדכן את התובעים.
התובעים החלו מיד לנסות ליצור קשר עם פייסבוק על מנת לברר, מדוע נסגר העמוד וכיצד ניתן להשיבו לפעילות, אך לא עלה בידם ליצור קשר כלשהו עם גורם כלשהו בפייסבוק. פייסבוק אינה מפרסמת פרטים ליצירת קשר המאפשרים שיחה עם גורם אנושי. ניתן ליצור קשר רק באמצעות מענה אוטומטי ובאמצעות טופס יצירת קשר באתר.
לאור זאת, פנו התובעים לפייסבוק, ביום 17.1.2015, באמצעות מנגנון יצירת קשר באתר. בפניה ציינו, שככל הנראה הפרו את אחד מכללי האתר שלא ביודעין וביקשו להשיב את העמוד לפעילות. כמו כן התחייבו, שלא לבצע הפרות נוספות. התובעים לא בדקו אם אכן הפרו את תנאי השימוש באותו מועד.
סגירת העמוד עוררה עניין תקשורתי רב וכתבים רבים ביקשו את תגובת הצדדים. התובע מתח ביקורת על התנהלות הנתבעות, וברגע של תסכול וכעס ומתוך ניסיון נואש לזכות במענה מטעם פייסבוק, הודיע, שיצא למלחמה נגד פייסבוק. זמן קצר לאחר מכן פייסבוק הודיעה, שהעמוד יוסר לצמיתות. בנוסף, סגרו הנתבעות את חשבונותיהם הפרטיים של התובעים, ללא התראה.
זהו מעשה בריוני נוסף של הנתבעות, שהוא אנטי דמוקרטי, פוגע בזכויות אדם של התובעים ומהווה ניסיון לסתימת פיות התובעים. העמוד היה מפעל חייהם של התובעים בחמש השנים שקדמו לסגירתו, שהסבה להם עוגמת נפש רבה, עד כדי משבר נפשי של ממש.