ביום 21.1.2015, קרוב לחצות, קיבלו התובעים, במקביל, שתי הודעות דוא"ל מטעם הנתבעות. האחת, מתריעה בפניהם, שהעמוד "סטטוסים מצייצים" מפר את תנאי השימוש. בשניה נכתב, שבהמשך להודעה הקודמת, העמוד נסגר לצמיתות. מדובר בהודעות לקוניות, שאינן מבהירות דבר.
פניות נוספות לפייסבוק לא נענו. ביום 2.2.2015 פנו פעם נוספת, הפעם באמצעות עורך דינם דאז. פייסבוק השיבה למכתב ביום 22.3.2015, במענה לקוני, שאינו מספק כל הסבר, כיצד הפרו התובעים את תנאי השימוש של פייסבוק ולא ניתנה התייחסות לרצון התובעים בהידברות ומציאת פתרון מוסכם להשבת העמוד לפעילות. הנתבעות מנעו מהתובעים את זכותם הבסיסית להשמיע את טענותיהם בטרם גזרו את דינם.
התנהלות הנתבעות מהווה הפרה של הדין האזרחי ושל זכויות האדם של התובעים. פייסבוק מספקת שירות חיוני לציבור, אשר מכפיף אותה למשטר זכויות האדם ולכללי המשפט הציבורי. הנתבעות הן מונופולין רב עוצמה וחובה עליהן לפעול בתום לב מוגבר. פייסבוק היא תאגיד רב לאומי, בעל אחיזה משפטית ומסחרית במרבית המדינות ברחבי תבל. מחזור הכספים השנתי של הנתבעות עצום ויש להן את הכוח, העוצמה והיכולת להשפיע על זכויות אדם ברחבי תבל, לא פחות ממדינות מערביות חזקות. למרות כוחן, הנתבעות פועלות במטרה אחת ויחידה – עשיית רווח. בנסיבות אלה, יש לראות בפייסבוק כגוף "דו- מהותי", בעל חובות משפטיות מוגברות מכל תאגיד אחר. כמו כן, יש לראות בה כמספקת שירות חיוני לציבור ועל כן, חל עליה המשפט הציבורי.
עילות התביעה הנטענות בכתב התביעה: תיאור כוזב בהתאם להוראות סעיף 2 לחוק עוולות מסחריות, תשנ"א-1999 והתערבות בלתי הוגנת בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק זה; הנתבעות הפרו את זכויות היוצרים של התובעים בכך, שלא הסירו עמודים מתחזים; הנתבעות פרסמו לשון הרע על התובעים; סגירת העמוד וסגירת הפרופילים האישיים פגעה באוטונומיית הפרט של התובעים, במידה העולה על הנדרש ושלא לתכלית ראויה, מהווה הפרה של חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק וחוק הגנת הפרטיות.
ההסכם בין התובעים לבין הנתבעות הוא חוזה אחיד המכיל תנאים מקפחים. התקנון הסטנדרטי והאחיד, שנוסח על ידי הנתבעות, הקנה להן את הזכות לסגור את עמוד התובעים בהתאם לשיקוליהם הבלעדיים וללא כל הודעה מוקדמת. הסנקציות אשר הוטלו על התובעים מקורן בהוצאתו לפועל של חוזה אחיד ושל תנאים מקפחים. סעיף 14 לתנאי השימוש קובע, שהנתבעות רשאיות להביא לסיומו של ההסכם באופן חד-צדדי ולסגירת כל חשבון, גם בשל "הפרת רוחו של ההסכם", כאשר לא ברור, כיצד ניתן לקבוע, שמתקיימת הפרה זו, ללא כל הודעה מראש. עמוד התובעים נסגר באופן גס ושרירותי, ללא התראה מוקדמת וללא אפשרות לשנות את הסנקציה שהוטלה על התובעים.