מקצת משיקולים אלה משתקפים בחזקות תום הלב הקבועות בסעיף סעיף 16 לחוק לשון הרע. וזהו נוסח הסעיף:
"(א) הוכיח הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהפרסום לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות חזקה עליו שעשה את הפרסום בתום לב.
(ב) חזקה על הנאשם או הנתבע שעשה את הפרסום שלא בתום לב אם נתקיים בפרסום אחת מאלה:
(1) הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא האמין באמיתותו;
--- סוף עמוד 51 ---
הדבר שפורסם לא היה אמת והוא לא נקט לפני הפרסום אמצעים סבירים להיווכח אם אמת אם לאו;
הוא נתכוון על ידי הפרסום לפגוע במידה גדולה משהיתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי סעיף 15".
הפן החיובי של החזקה בוחן האם הפרסום לא חרג מתחום הסביר בנסיבות הרלבנטיות לעניין, שאז חזקה כי נתקיים במפרסם תום לב, אלא אם הוכח אחרת. הפן השלילי של החזקה בוחן האם הדבר שפורסם לא היה אמת והמפרסם לא האמין באמיתותו או לא נקט אמצעים סבירים לברר את אמיתותו, שאז חזקה כי לא מתקיים תום לב לגביו. חלופה נוספת לשלילה, לכאורה, של תום לב היא מקום שהמפרסם התכוון לפגוע בנפגע במידה גדולה משהייתה סבירה להגנת הערכים המוגנים על ידי הגנת תום הלב (עוד על הפן החיובי והשלילי של חזקת תום הלב ראו עניין שרנסקי, פיסקה 27). כך היה בענייננו.
כפי שציינתי לעיל, תכנית המשחק הינה פרקטיקה עסקית בלתי לגיטימית בעליל. וודאי ווודאי שאין לאפשר לה לחסות תחת הגנת תום הלב שבסעיף 15 לחוק לשון הרע. כוונה לפגוע אינה יכולה לדור בכפיפה אחת עם טענה לתום לב. בנוסף, הפרסומים בהם אנו עוסקים, פורסמו כחלק מתכנית שמטרתה הייתה לפגוע ולהשחיר את דמותו של עזור, אינם בתחום הסביר בנסיבות המקרה (ראו שנהר, 264-265). על כן, ניתן לקבוע, כי לא מתקיימת בנתבעים חזקת תום הלב בפן החיובי שלה, כאמור בסעיף 16(א) לחוק איסור לשון הרע, וכן כי מתקיימת החזקה שהפרסום נעשה שלא בתום לב בפן השלילי שלה, כאמור בסעיף 16(ב)(3) לחוק איסור לשון הרע. חזקה זו לא הופרכה.
אוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי ביסודם הפרסומים נשוא התביעה לא היו בבחינת הבעת דעה, אלא אוסף של טענות עובדתיות, אשר אמיתותן לא הוכחה. זאת ועוד, כפי שהובהר לעיל, גם אין המדובר באיש ציבור או בעניין ציבורי במובן שאליו התכוון המחוקק. על כן, כלל לא התקיימו בענייננו התנאים הנוספים הנדרשים להקמת ההגנה שבסעיף 15(4) לחוק איסור לשון הרע, כנטען על ידי הנתבעים.