הנה כי כן, גם הגנת תום הלב אינה עומדת לנתבעים.
7. הפיצוי
א. עקרונות כלליים
משקבעתי כי בפרסומים נשוא התביעה יש משום הוצאת לשון הרע וכי פרסומים אלה אינם חוסים בצל הגנות החוק, חלה על הנתבעים אחריות בגין ביצוע עוולה אזרחית על פי סעיף 7 לחוק איסור לשון הרע. לאור זאת, יש לבחון את זכותם של התובעים לפיצוי.
כפי שציינתי לעיל, כיוון שמדובר בתכנית בה מעורבים פרסומים, ופעולות שנועדו לפגוע בתובעים, שאין עניינן בפרסום, לא ניתן להפריד בין הנזקים ויש להעריך את הנזק כולו.
--- סוף עמוד 52 ---
אמות המידה לפסיקת פיצוי בגין לשון הרע נגזרות מהתכליות הטמונות ביסוד הטלת האחריות לפגיעה בשמו הטוב של האדם. משכך, סכום הפיצוי נגזר מנקודת האיזון הראוי בין הזכות לשם טוב לבין הזכות לחופש הביטוי (עניין אבנרי, 874). המטרה העיקרית בפסיקת פיצוי בגין לשון הרע היא השבת מצב הנפגע לקדמותו והעמדתו במצב בו היה נתון אלמלא פורסמו דברי לשון הרע. פסיקת הפיצוי עשויה גם לבטא הכרה שיפוטית בעוולה שנגרמה לנפגע בלא הצדקה ובצורך לשקם את הפגיעה בשמו ואת מעמדו בקרב החברה הסובבת אותו (שנהר, 369, עניין אמר, 524). יש ומתלווה לפיצוי יסוד של הרתעה מפני פגיעה בשמו של אדם וכן גורם של חינוך הציבור לערכים (עניין אמר, 525; עניין בן גביר, פיסקה 32 לפסק דינה של כב' השופטת א' פרוקצ'יה).
בעניין אמר עמד כבוד הנשיא א' ברק על מכלול השיקולים בהם יהא על בית המשפט להתחשב בפסיקת פיצויים, כדלקמן (שם, 525):
"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים.."
שיעור הפיצוי צריך לשקף, אפוא, את הפגיעה בשמו הטוב של התובע, תוך התחשבות במכלול השיקולים האמורים לעיל, אשר נקבעו כקריטריונים לקביעת שיעור הפיצוי.
ב. גובה הנזק
גיבושה של עוולת לשון הרע אינה מותנית בקיומו של נזק. יחד עם זאת, לצורך פסיקת פיצוי, חלות ההוראות הכלליות של דיני הנזיקין, המחייבות קיומו של נזק כתנאי לפסיקת פיצוי, שהרי סעד הפיצוי, מטבעו, מצריך קיומו של נזק עליו יש לפצות. זאת, בכפוף לפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק, המוסדר בהוראה מיוחדת בסעיף 7א לחוק איסור לשון הרע. דרישת הנזק אין משמעה "נזק ממון" דווקא וגם נזק כללי הוא בבחינת נזק לצורך העניין (ראו עניין שרנסקי, פיסקה 50).