כפי שראינו בעניין עוולת הרשלנות הוכיחו התובעים נזק לא ממוני. מדובר באותו נזק שנגרם במקרה זה – נזק לשמם הטוב לאמינותם ומהימנותם בכלל, ולעזור בפרט, נזק שנגרם מהתכנית בכללותה. על כן אין להוסיף ולפצות בגין אותו נזק בראש נזק זה. אולם, גם המבחנים לפסיקת נזק בעוולה של לשון הרע היו מובילים לקביעת סכום דומה של מיליון שקלים. האינדיקציות הבולטות הן חומרת הדיבה בפרסום ותפוצתו. במקרה שלפניי הכוונה לפגוע שעמדה בבסיס הפרסומים ותפוצתם הרחבה. בעניין אמר ציין המשנה לנשיא, השופט שלמה לוין:
"סבור אני כי הסטנדרטים שהיו מקובלים עד כה בישראל לשומת הפיצויים בתביעת לשון הרע אינם משקפים את הדין הרצוי וכי, בכפוף לנסיבות הפרטניות של כל מקרה, יש להעלות את רמת הפיצויים במידה ניכרת ביותר..."
--- סוף עמוד 53 ---
כך ככלל, כך וודאי כאשר מדובר בכוונה לפגוע, כדי לגרום לתובעים לוותר במו"מ לרכישת חברה בסכום של כ-12 מיליון דולר.
ג. פיצוי ללא הוכחת נזק ו"כוונה לפגוע"
הנתבעים טענו כי לתובעים לא נגרם נזק כלל ועיקר. כאמור, דחיתי טענה זו. יש להדגיש כי פסיקת פיצוי בשיעור של מיליון ₪, גם בגין נזקי לשון הרע בפרסום אינו עומד בסתירה לסעיף 7א לחוק. סעיף 7א' לחוק איסור לשון הרע קובע, כדלקמן:
"(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה כדי לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
(ד) לא יקבל אדם פיצוי ללא הוכחת נזק, לפי סעיף זה, בשל אותה לשון הרע, יותר מפעם אחת.."
הצעת החוק שהוסיפה סעיף זה הבהירה שהמטרה היא "להרתיע מוציאי לשון הרע בדרך של קביעת סנקציה של פיצויים ללא הוכחת נזק" (הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 6) (פיצויים ללא הוכחת נזק) תשנ"ח-1998, ה"ח 2748, עמ' 568). למעשה, הצעת החוק התעלמה מהמצב ששרר בפסיקה עד אותה עת, שבפועל בתי המשפט במקרה של נזק לא ממוני (שככלל הוא הנזק שנגרם בתביעות לשון הרע), העריכו את הנזק, שהינו, במהותו, נזק הקשה להוכחה. המטרה הייתה להעלות את רף הפיצויים. אולם, בניגוד לאמור, הוספת תקרה לפיצוי ללא הוכחת נזק הובילה לטענה כי ההסדר נועד למעשה להגביל את הפיצוי בתביעות לשון הרע ולא להפך (לניתוח של הטעות שנפלה בהבנת המצב קודם לתיקון ראו: יובל קרניאל ועמירם ברקת, "הפיצויים בדיני לשון הרע: השם והשמן" עלי משפט ב' 205, 218 (תשס"ב). במאמר מוכיחים המחברים כי סכומי הפיצוי קודם לתיקון בפיצוי על נזק לא ממוני עלו, פעמים רבות, על הסכום של 50,000 ש"ח). סכום זה, שמטרתו הייתה לסייע, פגע בנפגעים כיון שהפך, כביכול, לקנה מידה לפסיקת פיצויים). סקירת הפסיקה (קרניאל וברקת לעיל, בעמ' 221) מצביעה על כך שבתי המשפט נהגו לפרש את התיקון כמגביל לפסיקת 50,000 בלבד.