--- סוף עמוד 23 ---
35. דין כל הבקשות להגשת ראיות נוספות להידחות, משהן אינן נכנסות למסגרת החריג הצר לכלל לפיו אין להגיש ראיות חדשות בערעור.
עקרון מושרש הוא כי, ככלל, לבעל דין בערעור לא עומדת זכות להגיש בשלב הערעור ראיות נוספות על אלה שהוגשו בערכאה הדיונית, ולערכאת ערעור שיקול-דעת להתיר זאת רק במקרים חריגים ויוצאים מן הכלל (ע"א 488/83 צנעני נ' אגמון, פ"ד לח(4) 141, 147 (1984), להלן: ענין צנעני; ע"א 3766/91 זהבי נ' המועצה להסדר ההימורים בספורט, פ"ד מז(3) 580, 588 (1993)). עקרון זה מעוגן בתקנה 457(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 המעגנת בתוכה הן את הכלל והן את החריג לו.
במסגרת שיקול-הדעת בענין זה, יש משקל חשוב לשאלה האם היתה לבעל הדין אפשרות מעשית להגיש את הראיות בשלב הדיוני (ענין צנעני, שם). מקום בו היתה קיימת אפשרות להגיש את הראיה בפני הערכאה הדיונית, ובעל דין לא נתן טעם משכנע לאי-הבאת הראיה במהלך המשפט, לא תותר הגשת הראיה בשלב הערעור (ע"א 8021/03 אלישע נ' אלישע, פ"ד נט(3) 337, 342-344 (2004)). רשלנות בעל-דין שבעטייה לא הובאה הראיה בערכאה הראשונה, אינה יכולה לשמש עילה להבאת ראיות בשלב מאוחר (רע"א 9524/00 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' שלוה, פ"ד נו(3) 831, 842 (2002)). החלת החריג לכלל המונע הבאת ראיות חדשות בשלב הערעור מותנה, בכל מקרה, בקיום רלבנטיות מהותית שלהן לנושא הדיון.
36. יישום כללים אלה על ענייננו מוביל למסקנה כי אין להעתר לבקשות להבאת ראיות נוספות בערעור זה. הראיות שהגשתן מתבקשת בשתי הבקשות הראשונות עמדו לרשות המערערים לאורך ההליכים שהתנהלו בבית המשפט המחוזי; אין בפיהם כל נימוק משכנע לאי-הצגתן במועד; מדובר בראיות אשר הגשתן מחייבת מתן הזדמנות לצד שכנגד להביא ראיות נגדיות מטעמו, ואין הצדקה עקב מחדלי המערערים לפתיחת המשפט מחדש. גם דין הבקשה השלישית להוספת ראיות להידחות. מדובר, אמנם, בראיות חדשות, שלא היו קיימות בעת הדיון בערכאה הדיונית, שהן בעלות היקף ניכר ומורכבות; אולם לא הונח כל בסיס לרלבנטיות שלהן למשפט זה. הן מתבססות על תשתית עובדתית ומשפטית מנותקת לחלוטין מהסוגיות העומדות לדיון בפנינו, ואין זה ברור כיצד ההיבטים העולים בהן עשויים להשליך על השאלות המחייבות הכרעה בענייננו.
--- סוף עמוד 24 ---
הבקשות להגשת ראיות נוספות נדחות, אפוא.
דיון והכרעה
37. במוקד הערעור עומדת השאלה, האם, בנסיבות הענין, חייבת סאן לקיים הצעת רכש מיוחדת לבעלי המניות בתרו כתנאי למימוש הסכם האופציה עליו חתומים היא ובעלי השליטה בתרו, או שמא די בקיום הצעת רכש רגילה על-פי התנאי שנקבע בהסכם האופציה, כדי לקיים את דרישות החוק. המענה לשאלה זו נעוץ בפרשנותו של סעיף 328 לחוק החברות – על הכלל והחריג הקבועים בו. פרשנות זו ניזונה מראייה כוללת של המערכת הנורמטיבית הקשורה ברכישת שליטה בחברות ציבוריות, והתנאים שקבע החוק לצורך מימושה. מעקרונות נורמטיביים אלה תיגזר פרשנותו התכליתית של ההסדר החקיקתי הנוגע להצעת הרכש המיוחדת; על בסיס פרשנות תכליתית זו, ניתן יהיה ליישם את עקרונות ההסדר על נסיבותיו של ענין זה.