עו"ד לאבל: אז מה שיש במסמך של עו"ד יוסף ברוך זה האמת?
ת: אני לא אמרתי שזה, מה שברוך כתב זה בסדר, אבל השאלה אם באמת הייתי בעל מניות או לא, את זה צריך לראות.
כב' השופטת: מה זאת אומרת אם היית,
ת: אני לא יודע אם הייתי בעל מניות, אני לא יודע,
עו"ד לאבל: אבל הרגע אמרת שזה אמת, מה שכתוב זה אמת.
--- סוף עמוד 17 ---
ת: אז אני אומר, מה שכתוב זה אמת. אני יכול לזכור דברים לפני 10-15 שנה?
...[253]...
כב' השופטת: ... יש מסמך שאתה חותם כערב ואתה מגיש לבנק מסמך שאתה בעל 5.6% מניות בחברה וכל זה נמחק מזיכרונך?
ת: זו לא שאלה של נמחק, לא אמרתי שנמחק מזיכרוני, יכול להיות שהיה משא ומתן יכול להיות שעוד לא נרשם, אבל לא אמרתי שזה נמחק חס וחלילה מזיכרוני.
כב' השופטת: התשובה שלך כוללת ארבע אפשרויות שאני לא יכולה לחיות עם כולן. יש כאן סעיף בתצהיר שאתה אומר באופן ברור וחד משמעי: לא הייתי בעל מניות. מציגים לך מסמך שאתה בעל מניות מה התשובה שלך?
ת: תראי, אני עוד פעם אומר וחוזר, אז אני כן הייתי בעל מניות אם זה רשום. יש תשובה יותר טובה מזה? אם זה רשום כן הייתי בעל מניות, ואם זה לא רשום אז לא הייתי בעל מניות.
כב' השופטת: אז למה כתבת את זה? ... הדיון בבקשת הרשות להגן היה בתאריך 13.7.08, את התצהיר שלך אתה כתבת ב- 2012, אז זה לא רק על סמך זיכרון ... למה אחר כך כתבת שלא היית בעל מניות כשהציגו לך לנגד עיניך מסמך שהיית?
ת: עוד פעם אני חוזר ואומר יכול להיות שכן הייתי צריך לקבל מניות, אולי לא קיבלתי מניות, אני לא זוכר אם זה היה רשום או לא רשום, אז בואו נבדוק את העניין, מה הבעיה, ללכת לרשם ולבדוק אם הייתי או לא הייתי. אם הייתי אז הייתי.
כב' השופטת: אדוני אתה לא עושה טובה לעצמך שאתה עונה שלוש [254] אפשרויות לשאלה אחת אבל זה נתון לשיקול דעתך איך אתה רוצה לענות. אני מצפה לשמוע תשובה אמיתית, אני לא מצפה לשמוע שקר.
ת: אני רק אמיתי מדבר.
כב' השופטת: אז אני מבקשת שאמיתי תענה לי איך ב- 2012 אתה כותב שלא היית בעל מניות כשבדיון בבית משפט ב- 2008 הציגו לך מסמך שאתה רשום כבעל מניות?
ת: אם הציגו לי מסמך שאני בעל מניות אז הייתי בעל מניות".
גם בהמשך הוסיף ברזילי להעיד באופן פתלתל. הוא נמנע מלספק הסבר מדוע לא תיקן את תצהירו, טען כי לא ידע, כי לא זכר, כי לא ברור לו מה צריך היה לשנות, כי מצב בריאותו לא אפשר לו, וכי בשל היקף נכסיו לא היה מסוגל לזכור שהיה בעל מניות בחברה (פרוטוקול, עמ' 257-265):