13. מעבר לאמור לעיל, ובמסגרת הסכם המכר, הובהר לתובע כי בשים לב לשנתון הרכב, גובה הק"מ שנסע, כמו גם מחירו הנמוך. התובע מעולם לא פנה לנתבעת בטרוניה כלשהי בקשר עם הרכב, אלא כתשעה חודשים ממועד רכישתו ואלמלא השתהה התובע בפניותיו אל הנתבע בהקשר זה, הרי שהנתבעת וכפי שנהוג אצלה הייתה יכולה לבחון את טענות של התובע בזמן אמת וייתכן וככל שהיה נמצא דבר מאחורי טענות הייתה הנתבעת, לפנים משורת הדין בודקת את העניין וככל שהייתה הנתבעת לפנים משורת דין ומתוך רצון לשמור על יחסים נאותים עם התובע נענית לבקשת התובע להחלפת רכבו באחד הרכבים שברשות הנתבעת כנהוג וכמקובל.
14. לא זו אף זו, היה והנתבעת ייתכן והייתה מקבלת את טענות התובע בקשר לרכב שבנדון,
הרי שבפועל ומאחר והרכב הנ"ל כבר נמכר ע"י התובע במועד בו העלה הוא טענותיו כנגד הנתבעת לראשונה, הרי שלא היה בידי הנתבעת היכולת להתגונן כנגד טענותיו (המוכחשות) של התובע, באשר הרכב לא היה כבר ברשות התובע, אלא בבעלות חדשה.
15. האמור לעיל ממחיש, איפוא, את האבסורד העומד מאחורי טענותיו של התובע, והתנהלותו חסרת תום הלב, בקשה התובע מבקש לבטל את העסקה עם הנתבעת, שעה שהרכב אינו נמצא עוד ברשותו.
16. מכאן, שכל התנהלות התובע הייתה בבחינת "סחטנות לשמה", באשר התובע רכש רכב תמורת סך של 14,500 ₪, עשה בו שימוש למשך כשנה, מכר רכב זה בסכום הזוי ביותר תוך שהתובע קובע מסמרות בעניין, מבלי שאפשר לנתבעת ליתן מענה לטענותיו, כשעתה דורש התובע החזר תשלום בסכומים מופרזים ביותר.
17. למען הסר ספק, יובהר כי מחירון הרכב שבנדון במועד רכישתו ע"י התובע, עמד על סך של 19,900 ש"ח, בעוד שבפועל, התובע שילם סך של 14,500 ש"ח בלבד, וזאת בכפוף למסירת רכב בבעלותו ששוויו לא יותר מאשר סך של 1,000 ש"ח לגריסה. מכאן שבפועל, התובע שילם בעד הרכב סכום המופחת בכ- 5,000 ש"ח משווי מחירון הרכב.
ד. השאלות שבמחלוקת
1. האם לפי הדין חלה חובת גילוי על הנתבעת, או שמא חובת הזהירות חלה על הקונה;
2. האם הוכח מצבו של המנוע ערב המכירה ואם כן – מה היה מצב זה;
3. האם הוכח שהנתבעת ידעה או שהיה עליה לדעת לגבי הליקוי במנוע;
4. האם הנתבעת גילתה, או הסתירה את מצבו של המנוע מהתובע;
5. האם העברת רכב הקאיה היווה תשלום לנתבעת, או דמי תיווך למתווך קנפו;
6. במידה והשאלות הקודמות או חלקן ייענו בחיוב, מה שיעור הנזקים אשר נגרמו לתובע.