9. בענייננו, על פי גרסתו של התובע עצמו, לא נכרת כל חוזה בינו לבין טבע, שכן לא התקיימו לא דרישת הכוונה ליצור יחסים משפטיים, לא דרישת גמירות הדעת ולא דרישת המסויימות.
גרסת התובע בכתב התביעה היתה כי הבסיס החוזי לזכותו לקבלת תשלום הוא הסכם שנכרת בינו לבין טבע, באמצעות מר הורביץ. התובע טען כי בפגישתו עם מר הורביץ (מאי 2009), נמסר לו מפי מר הורביץ, שבשלב זה עדיין לא ברור האם תהיה לטבע תועלת מהמידע שיספק, אך במקרה שטבע תפעל על פי המידע, ותקים מפעל ברוסיה, הנתבעת תדע לתגמלו כמקובל בשוק, והתובע האמין בכך, ולא ראה לדרוש התחייבות כתובה (סעיפים 10 - 12 לכתב התביעה, סעיפים 16 - 19 לתצהיר התובע, כך גם סעיף 4 לכתב התשובה). טבע, ומר הורביץ, הכחישו נמרצות לכל אורך ההליך גרסה זו, וטענו כי נושא שכר הטרחה לא עלה כלל בשיחה האמורה.
ואכן, בעדותו בבית המשפט אישר מר ארז כי נושא שכר הטרחה לא סוכם, ולמעשה כלל לא נידון בינו לבין מר הורביץ לגופו של עניין. גרסתו בעדותו היתה אומנם שהעלה את הנושא, ואולם מר הורביץ "אמר לי אין לי מושג על הנושא שאתה מדבר עליו, אני לא יודע מה ההיקף שלו, מה השווי שלו, ואם בכלל טבע תכנס לדבר הזה שאתה מדבר עליו. אבל אמר לי הגעת דרך אבא שלי, אמר לי אנחנו חברה של 12 מיליארד... אמרתי בסדר גמור... אולי היתה לי תמימות עסקית..." (פרוטוקול 12.1.2017, עמוד 54 שורה 30 – עמוד 55 שורה 4). בהמשך עדותו הוא מוסיף "ביקשתי שנכתוב, אם יש פורמט מסודר עם חב' טבע, הוא אמר אני לא יכול לכתוב משהו שאני לא יודע עליו" (שם, עמוד 59, שורות 2 – 3).
מדברים אלה עולה כי לגרסת התובע עצמו בשיחה עם מר הורביץ לא נוצרה לא כוונה ליצור יחסים משפטיים, לא גמירות דעת ולא מסויימות להתקשר בהסכם שכר טרחה. נהפוך הוא, מר הורביץ הבהיר לתובע, לפי גרסתו, כי הנושא אינו ניתן כלל לסיכום בשלב זה, וכי רק לאחר שיתברר במה מדובר, ניתן יהיה לבחון את האפשרות להגיע להסכם בעניין שכר טרחתו.
להשלמת התמונה הראייתית אציין כי גרסת התובע שנכרת הסכם בינו לבין מר הורביץ עומדת גם בסתירה למכלול הראיות בתיק.
ראשית, היא עומדת בניגוד לתצהירו של מר הורביץ, בו צויין במפורש כי "לא דובר בפגישה על הסכם כלשהו עם ארז, על קבלת שירותים כלשהם ממנו או על תשלום תמורה כלשהי. לא הבטחתי לו שום תמורה מכל מין או סוג שהיא ולא ניתנה לו כל הבטחה אחרת על ידי מטעם טבע" (סעיף 10 לתצהיר הורביץ). ודוק, מר הורביץ לא נחקר כלל על הדברים הללו בחקירתו הנגדית, עניין שמשמעויותיו הראייתיות ידועות (ראו יעקב קדמי, על הראיות (מהדורת תש"ע- 2009) חלק רביעי, עמוד 1949).