פסק דין
נתבעים משתמשים בכתבי הגנה באופן תדיר במונחים "תביעה מופרכת" ו- "תביעת סרק". לעיתים מזומנות השימוש במונחים אלו אינו מוצדק, ועושה עוול עם התובע. לא כן במקרה שלפניי.
התובע, מר שלמה ארז (להלן: "התובע" או "מר ארז"), ניסה לעניין את הנתבעת, טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ (להלן: "הנתבעת" או "טבע") באפשרות לשתף פעולה עם מכרו, איש עסקים רוסי בשם סרגיי דוקוצ'ייב (Sergey Dokuchaev. להלן: "מר דוקוצ'ייב"), ולהקים מפעל תרופות במיזם "פארמה סיטי" באזור מוסקבה בו היה מעורב. נציגים בכירים של טבע נפגשו פעם אחת עם מר דוקוצ'ייב, בפברואר 2010, ואולם לאחר שבחנו את העניין, החליטו שאין לטבע עניין להצטרף למיזם זה. בכך מתחיל ומסתיים העניין. ואולם לא מבחינתו של מר ארז. לאחר שנודע לו בספטמבר 2011 כי חברת טבע החליטה להקים מפעל תרופות ברוסיה, הוא פנה אליה בדרישה שישולמו לו דמי תיווך או דמי יזום. מבחינתו הוא זה שסיפק לטבע את "ידיעת הזהב" בדבר הצורך בהקמת מפעל תרופות ברוסיה, ואין זה משנה כלל בעיניו שאין כל הסכם בינו לבין טבע, ושאין בין מפעל התרופות שהוקם ע"י טבע לבין המיזם של מר דוקוצ'ייב דבר וחצי דבר. טבע דחתה כמובן את הדרישה לתשלום, ובדין עשתה כן. ואולם בכך לא היה די למר ארז. הוא בחר להגיש תביעה, ולנהלה עד תומה, ואף לאחר שהוברר כי אין בתביעה ממש, עמד על קבלת פסק דין. ובכן, רצונו של אדם כבודו, ואולם לכל שטר שובר בצידו.
א. רקע עובדתי
1. להלן, בתמצית, תיאור העובדות הרלוונטיות לדיון בתובענה:
א. התובע, מר ארז, הוא איש עסקים ועורך דין הפועל במיזמים שונים ברוסיה מזה מספר שנים בשיתוף פעולה עם מר דוקוצ'ייב, איש עסקים רוסי, יו"ר ובעלי Lanta Bank.
לטענת התובע בשלהי שנת 2008 הובא לידיעתו מפי מר דוקוצ'ייב כי הממשל הרוסי מקדם חקיקה שנועדה לעודד חברות תרופות בינלאומיות להקים מפעליהן לייצור תרופות על אדמת רוסיה, וזאת, בין היתר, ע"י מתן תמריצים כלכליים בכל הקשור לגישה למכרזים, שיווק ואספקת תרופות בשוק הרוסי. תוכנית זו מכונה פארמה 2020, והיא אושרה על ידי ממשלת רוסיה באוקטובר 2009 (להלן: "פארמה 2020").
יצוין כי מר דוקוצ'ייב, על פי עדותו, היה מעורב בייזומה והוצאתה לפועל של פארמה 2020, וכן כי שימש כמנהל פרויקט להקמת איזור פארמה (Farmapolis) במחוז מוסקבה בעיר וולוקולמסק (Volokolamsk) (להלן: "פארמה סיטי מוסקבה").
ב. התובע, שזיהה לדבריו את הפוטנציאל העסקי הטמון בעניין, ניסה ללא הצלחה ליצור קשר עם טבע, על מנת לעניינה בשיתוף פעולה עם מר דוקוצ'ייב בקשר להקמת מפעל ברוסיה. בסופו של דבר עלה בידיו ליצור קשר, באמצעות גורם שלישי, עם מר אלי הורביץ ז"ל, יו"ר הנתבעת דאז (הקשר נוצר בסיועה של גב' יונה קלימוביצקי, שהייתה בשעתה מזכירתו של ראש הממשלה, מר מנחם בגין ז"ל, ואף העידה מטעם התובע על מעורבותה ביצירת הקשר בינו לבין טבע). מר אלי הורביץ ז"ל הפנה את התובע אל בנו, מר חיים הורביץ (להלן: "מר הורביץ"), סגן נשיא הנתבעת דאז, אשר היה ממונה, בין השאר, על פעילות טבע ברוסיה.
ג ביום 28.5.2009 נפגשו התובע ומר הורביץ, כאשר במהלך הפגישה הציג התובע את קשריו ברוסיה ואת היתרונות הגלומים בהקמת מפעל בה. לטענת התובע, שהוכחשה על ידי טבע, הועלה על ידו במהלך הפגישה גם נושא התגמול שיקבל (למחלוקת זו אתייחס בהרחבה בהמשך).
בהמשך לפגישה זו, נתבקש התובע ע"י מר הורביץ לתאם פגישה ברוסיה בינו לבין מר דוקוצ'ייב, בהשתתפות מר ינאי מנכ"ל חברת טבע דאז, אך פגישה זו לא יצאה לפועל, מאחר שלא ניתן היה לשלבה בלו"ז הביקור המתוכנן של מר ינאי ומר הורביץ ברוסיה.
ד. במהלך המחצית השניה של שנת 2009, לאחר שנוכח כי פגישתו עם מר הורביץ לא הביאה לכל תוצאה, יזם מר ארז פניות נוספות אל מר הורביץ בעניין. הלה גילה עניין מועט בתובע, והפנה אותו לבסוף אל מר אלן אוברמן, אשר שימש אותה עת סגן נשיא טבע למזרח אירופה (להלן: "מר אוברמן").
ה. בעקבות תיאום שערך התובע נפגשו ביום 17.2.2010 שני מנהלים בכירים בטבע (מר אוברמן ומר אריק יערי) עם מר דוקוצ'ייב. הפגישה התקיימה במשרדו של מר דוקוצ'ייב במוסקבה, כחלק מסיור בן שלושה ימים שקיימו מר אוברמן ומר יערי ברוסיה. מר ארז לא נכח בפגישה זו, שכן לרגל לידת בנו נאלץ להישאר בארץ. על פי עדותו של מר דוקוצ'ייב במהלך הפגישה הוא הציג לפני נציגי טבע את תוכנית פארמה 2020, ואת משמעויותיה, והציע להם ליטול חלק בפרוייקט "פארמה סיטי מוסקבה".
ו. למרות שבחלופת דוא"ל שקיים מר אוברמן עם התובע מספר ימים לאחר הפגישה, הסכים מר אוברמן עם התובע כי הפגישה עם מר דוקוצ'ייב הייתה "very successful", ועל אף שבפגישה סוכם כי אנשי טבע יעמדו בקשר עם אנשיו של מר דוקוצ'ייב, בפועל אין חולק כי הפגישה לא הניבה קשר כאמור, וכי לא קויימו כל פגישות המשך לא עם מר דוקוצ'ייב, וככל הנראה גם לא עם אנשיו. העדים מטעם טבע הבהירו כי האפשרות להשתלב בפארמה סיטי מוסקבה נבחנה ונדחתה, ועל כן טבע לא ראתה טעם בהמשך המגעים בעניין זה.
ז. במהלך השנים 2010 – 2011 בחנה טבע מספר חלופות אפשריות לעמידה בדרישות שהציבה פארמה 2020, ולבסוף החליטה על הקמת מפעל לייצור תרופות ב- Industrial Park Novoselki, שבמחוז ירוסלבל ברוסיה (להלן: "מפעל טבע ברוסיה"). הודעה בדבר חתימת הסכם להקמת המפעל פורסמה בספטמבר 2011 באתר האינטרנט של טבע. מפעל טבע ברוסיה הוקם הלכה למעשה בשנים 2011 – 2014, ועסק תחילה באריזת תרופות בלבד, ולאחר מכן גם בפעולות ייצור תרופות (ויובהר, על פי תוכנית פארמה 2020 עד לשנת 2017 די היה באריזה ברוסיה על מנת לזכות במעמד של "יצרן מקומי", ומאותה שנה נדרש ייצור ברוסיה על מנת לזכות בסטטוס זה).
ויודגש: מפעל טבע ברוסיה לא הוקם לא בפארמה סיטי מוסקבה, ולא בכל פרוייקט אחר בו יש מעורבות למר דוקוצ'ייב.
2. בעקבות פרסום ההחלטה להקים את מפעל טבע ברוסיה פנה מר ארז למספר גורמים, והציג דרישה לקבל תשלום בעבור פועלו. להלן פירוט התכתובות בעניין זה:
ביום 11.9.2011 (10:26) פנה התובע בהודעת מייל אל מר הורביץ בבקשה לשוחח עימו "... בעניין הפרוייקט ברוסיה ותשלום עמלה לי ולסרגיי דוקוצ'ייב. אנחנו הצגנו את הפרוייקט לחברת טבע באמצעותך ואלן [הכוונה למר אוברמן] משום מה מתכחש לעניין. הודעתי לסרגיי שאני אטפל בעניין מולך ואין צורך שיתערב בפנייה אליכם....."
בו ביום, 11.9.2011 (13:47) משיב לו מר הורביץ "על מה אתה מדבר". התובע הגיב לכך בחלוף ששה עשר ימים במייל מיום 27.9.2011 (23:40) בו הוא שב ושוטח את דרישתו לתשלום finder fee כמקובל בטבע, בהסתמך על קיומה של "פגישה מוצלחת" עם מר דוקוצ'ייב, בדיקת היתכנות שהעלתה, לטענתו, כי הפרוייקט כדאי וכלכלי, ולאחר שהנתבעת "הודיעה על הקמת הפרוייקט". על כך עונה מר הורביץ ב- 29.9.2011 "אני לא עובד בטבע מזה כשנה וככזה, אינני מצוי כלל בפרטים. אם אתה מרגיש צורך דבר עם אלן".
בהודעת מייל מיום 2.10.2011 התובע פונה אל מר אוברמן בדרישה כאמור, ובה הוא מציין בין היתר, בסיפא: "לאחר שבדיקת ההיתכנות הראתה כי הפרוייקט כדאי וכלכלי ולאחר שחברת טבע הודיעה על הקמת הפרוייקט, אני מבקש לשלם לי finder fee כמקובל בחברת טבע. ...".
עו"ד צ'רלס נחומסון, מטעם טבע, השיב לפנייה זו במכתב מיום 8.11.2011, המכחיש נמרצות את טענות התובע בדבר התקדמות פרוייקט "הפארם סיטי", ובדבר התחייבות לתשלום עמלה.
במכתב רשמי הנושא תאריך 16.11.2011, אולם נשלח ב- 25.3.2011, פונה התובע אל מנכ"ל הנתבעת, מר ינאי, ומציג בפניו את השתלשלות העניין ואת דרישתו "להגיע להסכם עמלה כמקובל בחברת טבע" (סעייף 14).
מכתב זה נענה במכתב מטעם עורכי דינה של הנתבעת מיום 7.5.2012, המבהיר לתובע בין השאר, כי הנתבעת מעולם לא שכרה את שירותיו או הבטיחה לו תמורה כלשהי. מענה דומה בעיקרו ניתן ביום 26.6.2012 למכתב ב"כ התובע דאז, עו"ד אשכול, באותו עניין מיום 20.6.2012.
משדחתה הנתבעת את טענות התובע במכתבי הדרישה, הוגשה התביעה נושא דיוננו.
ב. טענות הצדדים
3. התביעה שלפניי מבוססת על שני ראשים: ראשית, התחייבות חוזית שהתחייבה טבע, על פי הנטען, באמצעות מר הורביץ כלפי מר ארז, לשלם לו "שכר דמי ייזום והצלחה "Succeses Fee" ו/או עמלה ו/או "Finders Fee" בגין המידע והרעיון שקידם ומסר לידי הנתבעת ובגין פעולותיו בעניין זה" (סעיף 26 לכתב התביעה. להלן: "העילה החוזית"); שנית, תביעה לתשלום שכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין טובת ההנאה שהפיקה טבע מהמידע שמסר לה מר ארז ומפעולותיו (להלן: "העילה בעשיית עושר ולא במשפט").
4. הסעד המבוקש על ידי התובע בכל אחת מהעילות הללו זהה: תשלום בשיעור 3% משווי ההשקעות של הנתבעת בהקמת מפעל טבע ברוסיה (שיעור זה הוא, לטענת התובע, "השיעור הנהוג והמקובל בגין עסקאות מסוג זה"). לצורך מתן הסעד התבקש מתן חשבונות. התובע אמד את תביעתו בסך משוער של 5.5 מיליון ש"ח, אולם שמר לעצמו את הזכות לתקן את סכום תביעתו לאחר מתן החשבונות.
5. הנתבעת מצידה טענה כי התביעה חסרת-שחר משני טעמים מרכזיים: ראשית, לא היתה בינה לבין מר ארז כל הסכמה לתשלום דמי ייזום או דמי תיווך; שנית, למר ארז ולמר דוקוצ'ייב לא היה כל חלק בפרויקט הקמת מפעל טבע ברוסיה (דהיינו הפרוייקט שהוקם ע"י טבע בסופו של דבר ב-Industrial Park Novoselki שבמחוז ירוסלבל), כך שהתובע אינו הגורם היעיל שהביא להקמת מפעל טבע ברוסיה.
עוד הוסיפה הנתבעת וטענה, כי מגיעות אליה מדי שנה מאות פניות מעין אלה, ורק במקרים בודדים מבשיל קשר עסקי אמיתי, וכי היא מקפידה כעניין שבמדיניות לא להתקשר בהסכמי תיווך או ייזום, שכן לרשותה עומדים גורמים מקצועיים פנימיים העוסקים בפיתוח עסקי ואחראים על איתור, פיתוח ומימוש הזדמנויות עסקיות.
6. בהחלטה בפרוטוקול מיום 21.2.2016 הוריתי כי "בירור התיק יפוצל כך שבשלב ראשון תבורר שאלת החבות, וככל שימצא כי יש חבות תבורר בשלב השני שאלת הסעדים". כנגזר מכך לא הוגשו ראיות לעניין הסעדים, וממילא לא יכלול פסק דין זה כל התייחסות לעניין זה.
ג. דיון והכרעה
7. כפי שצוין במבוא להחלטה זו, עסקינן בתביעה מופרכת. דינה של העילה החוזית להידחות הן בשל כך שלא נכרת כל הסכם בין טבע לבין התובע, והן מאחר שאף אם נניח קיומו של הסכם לתשלום עמלת תיווך או ייזום, לא התקיימו התנאים לתשלום עמלה כזו. דינה של העילה בעשיית עושר ולא במשפט להידחות בשל כך שלא מתקיימים התנאים לתשלום שכר ראוי. להלן אפרט בקצרה את הטעמים לקביעות אלו.
ג.1. דחיית העילה החוזית – לא נכרת כל הסכם בין טבע לבין התובע
8. פשיטא, כי על מנת לתבוע תשלום מכוח הסכם צריך להוכיח קיומו של חוזה. ודוק, "חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתקפו על פי חוק או הסכם בין הצדדים" (סעיף 23 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973). ואולם, העדר דרישת צורה (דהיינו האפשרות שחוזה יעשה בעל פה או על דרך ההתנהגות) אין משמעה כי ניתן לתבוע על פי חוזה מבלי שיתקיימו הדרישות ההכרחיות לקיום חוזה, דהיינו כוונה ליצור יחסים משפטיים, גמירות דעת ומסויימות.
9. בענייננו, על פי גרסתו של התובע עצמו, לא נכרת כל חוזה בינו לבין טבע, שכן לא התקיימו לא דרישת הכוונה ליצור יחסים משפטיים, לא דרישת גמירות הדעת ולא דרישת המסויימות.
גרסת התובע בכתב התביעה היתה כי הבסיס החוזי לזכותו לקבלת תשלום הוא הסכם שנכרת בינו לבין טבע, באמצעות מר הורביץ. התובע טען כי בפגישתו עם מר הורביץ (מאי 2009), נמסר לו מפי מר הורביץ, שבשלב זה עדיין לא ברור האם תהיה לטבע תועלת מהמידע שיספק, אך במקרה שטבע תפעל על פי המידע, ותקים מפעל ברוסיה, הנתבעת תדע לתגמלו כמקובל בשוק, והתובע האמין בכך, ולא ראה לדרוש התחייבות כתובה (סעיפים 10 - 12 לכתב התביעה, סעיפים 16 - 19 לתצהיר התובע, כך גם סעיף 4 לכתב התשובה). טבע, ומר הורביץ, הכחישו נמרצות לכל אורך ההליך גרסה זו, וטענו כי נושא שכר הטרחה לא עלה כלל בשיחה האמורה.
ואכן, בעדותו בבית המשפט אישר מר ארז כי נושא שכר הטרחה לא סוכם, ולמעשה כלל לא נידון בינו לבין מר הורביץ לגופו של עניין. גרסתו בעדותו היתה אומנם שהעלה את הנושא, ואולם מר הורביץ "אמר לי אין לי מושג על הנושא שאתה מדבר עליו, אני לא יודע מה ההיקף שלו, מה השווי שלו, ואם בכלל טבע תכנס לדבר הזה שאתה מדבר עליו. אבל אמר לי הגעת דרך אבא שלי, אמר לי אנחנו חברה של 12 מיליארד... אמרתי בסדר גמור... אולי היתה לי תמימות עסקית..." (פרוטוקול 12.1.2017, עמוד 54 שורה 30 – עמוד 55 שורה 4). בהמשך עדותו הוא מוסיף "ביקשתי שנכתוב, אם יש פורמט מסודר עם חב' טבע, הוא אמר אני לא יכול לכתוב משהו שאני לא יודע עליו" (שם, עמוד 59, שורות 2 – 3).
מדברים אלה עולה כי לגרסת התובע עצמו בשיחה עם מר הורביץ לא נוצרה לא כוונה ליצור יחסים משפטיים, לא גמירות דעת ולא מסויימות להתקשר בהסכם שכר טרחה. נהפוך הוא, מר הורביץ הבהיר לתובע, לפי גרסתו, כי הנושא אינו ניתן כלל לסיכום בשלב זה, וכי רק לאחר שיתברר במה מדובר, ניתן יהיה לבחון את האפשרות להגיע להסכם בעניין שכר טרחתו.
להשלמת התמונה הראייתית אציין כי גרסת התובע שנכרת הסכם בינו לבין מר הורביץ עומדת גם בסתירה למכלול הראיות בתיק.