שנית, בהתכתבות שהחלה לאחר ההודעה על הקמת מפעל טבע ברוסיה (ראו פסקה 2 לעיל) לא טען מר ארז כי זכותו לשכר טרחה מבוססת על הבטחה של מר הורביץ (דרישתו לעמלה נשענה באותה עת על "המקובל בחברת טבע"). משנשאל בחקירתו מדוע לא עורר עניין זה בפנייתו למר הורביץ השיב "לא עימתתי אותו עם משהו שאני יודע שהוא יגיד לי לא. הוא שואל בדיעבד כשאני יודע שחיים אמר לי לא" (פרוטוקול 12.1.2017, עמוד 65 שורות 32 – 33). דומה שהדברים מדברים בעד עצמם.
שלישית, במכתב ששלח בא כוחו של התובע בשעתו, עו"ד אשכול, מופיעה גרסה המזכירה מאד את עדותו של התובע במשפט: "... ציין מר הורביץ כי אינו יודע באיזה פרויקט מדובר, מה יהיה היקפו ואם אכן חברת טבע תחליט להכנס לפרויקט כזה, הוא ציין כי לדעתו מוקדם לדבר על נושא העמלה אך הדגיש כי מדובר בחברת טבע העובדת באופן מסודר ועומדת בכל התחייבויותיה".
רביעית, עדותו של התובע בעניין זה, כמו גם בעניינים אחרים, לא הייתה אמינה עלי. עדותו של מר ארז התאפיינה בסתירות, ובשינויי גרסה, ולא ניתן להסתמך עליה. אסתפק בדוגמא מרכזית אחת. בכתבי הטענות לא טען מר ארז כי שוחח על נושא שכר הטרחה עם מר אוברמן. בתצהירו, לעומת זאת, מסר כי בשיחה הטלפונית הראשונה שקיים עם מר אוברמן הלה "השיב ששכרי הוא דבר מובן" (המבוא לתצהיר), וכן "הזכרתי את נושא הסדרת שכרי ומר אוברמן השיב בחיוב בהקשר זה" (סעיף 24 לתצהיר). בתחילת עדותו חזר מר ארז על טענתו כי נושא שכר טרחתו עלה בשיחתו הטלפונית הראשונה עם מר אוברמן. ואולם בהמשך העדות מסר גירסה שונה מתצהירו לפיה "[מר אוברמן] שאל אותי אם הסדרתי את נושא העמלה, אמרתי לו דיברתי על עמלה עם חיים הכל בסדר. אלן לא הבטיח לי שום דבר" (פרוטוקול 12.1.2017, עמוד 68, שורות 25 – 26). מר אוברמן הצהיר בתצהירו כי מעולם לא דיבר עם מר ארז על נושאים אלה (ראו פסקה 17 לתצהירו). גם מר אוברמן לא נחקר כלל בחקירה נגדית על הצהרתו זו.
קיצורו של דבר, אני דוחה את גרסת התובע כי היה סיכום בינו לבין טבע, באמצעות מר הורביץ, או באמצעות כל גורם אחר, בעניין תשלום כלשהו שישולם לו. התובע בחר שלא להעלות את הדרישה לשכר במגעיו עם טבע בזמן אמת, אלא הציג דרישה לתשלום שכר רק בדיעבד. במצב דברים זה לא ניתן לתבוע על בסיס הסכם בין הצדדים, כבר מהסיבה שהסכם כזה כלל לא נכרת.
ג.2. דחיית העילה החוזית – התובע אינו זכאי לעמלה אף אם היה נכרת חוזה תיווך או ייזום