14. למען שלמות התמונה, ועל מנת שהדוגמא לא תובן שלא כהלכה, אדגיש כי במקרה שלפניי חומר הראיות אינו תומך אפילו בטענה שטבע החלה להתעניין בהקמת מפעל ברוסיה בזכותו של התובע. לטבע הייתה פעילות ענפה ברוסיה קודם שהתובע פנה אליה. אנשיה היו מודעים למגמת הרשויות ברוסיה לדרוש כי ייצור התרופות יבוצע ברוסיה עוד בשנים 2007 ו- 2008, ואף ידעו על ההחלטה לאמץ את תוכנית פארמה 2020. במצב דברים זה, כל שניתן להניח לטובת התובע הוא כי הפגישה עם מר דוקוצ'ייב חידדה אצלם את הצורך למצוא פתרון שיאפשר העברת ייצור התרופות (ולא רק אריזתן) לרוסיה בלוח זמנים קצר יחסית. ואולם, גם אם נניח זאת, הרי שאין בכך כדי להפוך לא את מר דוקוצ'ייב ולא את מר ארז למי שבזכותם הוקם מפעל טבע ברוסיה. המדובר בפרט מידע נוסף, אחד מני רבים, הנאסף כעניין שגרתי במהלך גיבוש החלטות עסקיות. אף אם התובע תרם לטבע בהיבט זה, הרי שזו תרומה אינצידנטלית לעסקה אותה ניסה לתווך, ובגין תרומה זו אין הוא זכאי לתשלום כלשהו.
ג.3. דחיית העילה בעשיית עושר ולא במשפט
15. ישנם מצבים בהם אדם זכאי לתשלום שכר ראוי מכוח דיני עשיית עושר ולא במשפט בגין שירות שהעניק, וזאת גם בהעדרו של הסכם שכר טרחה. ואולם במה דברים אמורים? כאשר השירות ניתן על פי בקשה (ובכלל זה אישרור בדיעבד) של מקבל השירות, בנסיבות בהן ברור, או צריך להיות ברור, כי מקבל השירות ידרש לשלם בעבורו. פסק הדין המנחה בעניין זה הוא ע"א 474/80 גרובר נ' תל יוסף קבוצת פועלים להתיישבות שיתופית בע"מ פ"ד לה(4) 45, 50 (1981), בו קבע השופט דב לוין ז"ל את ההלכה באופן הבא:
בנוהג שבעולם שאין דרכו של אדם להשכיר את שירותיו הטובים ולהעניק מעבודתו המקצועית שלא על-מנת לקבל פרס עבור פועלו. הלכה היא שבגין עבודתו הוא זכאי לשכר. היה השכר מוסכם, ייקבע שיעורו על-פי ההסכם. לא הוסכם על שיעורו של השכר, יוענק לו שכר ראוי (...). אולם במה דברים אמורים, כאשר אין, למעשה, מחלוקת, שהעבודה הוזמנה על-ידי המעסיק, אם על-פי הסכם מפורש ואם בדרך אחר.
וראו גם ע"א 7021/14 ילינק נ' אורנשטיין, פסקאות 41 – 43 (ניתן ב-31.10.2017. להלן: "עניין ילינק"); דניאל פרידמן ואלרן שפירא בר-אור דיני עשיית עושר ולא במשפט (מהדורה שלישית, כרך א', 2015) 238 – 244 (להלן: "פרידמן ושפירא, דיני עשיית עושר"), המדגישים כי "התנאי לקיום זכות לשכר ראוי הוא שעולה מהנסיבות כוונה שהעבודה תבוצע בשכר" (שם, בעמוד 242)).