26. יש אפוא לפנות ולדון במהותה של המבקשת, תכליתה, והחובות המשפטיות המוטלות עליה החל ממועד הקמתה. נקודת המוצא של הדיון היא כי המבקשת מהווה תאגיד עצמאי שבית המשפט אינו בוחן את התבונה או ההגינות שבהחלטותיו, אלא את כשרותן של ההחלטות מבחינה פורמאלית, וקיומה של מניעה שבדין לתיתן מבחינה מהותית. במקרה הנוכחי, מדובר בהחלטה על חלוקת נכס של התאגיד לקבוצה מסוימת כמעין "דיבידנד". מערכות הדינים שעשויות לחול על המקרה, בנפרד או במצטבר, הן שתיים: בהיבט הפורמאלי – דיני התאגידים, ובהיבט המהותי – דיני התאגידים ודיני הנאמנויות. ויוער בהקשר זה, כי חלק נכבד מטענות המשיבים מתעלם ממערכות דינים אלה, ומשכך אינן ממין העניין ואין להידרש להן.
מעמד החברות במבקשת
27. נושא ראשון שיש להידרש לו, הוא מי זכאי להיחשב חבר במבקשת. בהקשר זה טוענים משיבים 4-2, כי יש לראות בחברי קבוצותיהם חברים במבקשת. חברותם בה החלה לטענתם במועד הקמתה של המבקשת, או מעת שנחשבו עובדים קבועים בארקיע – לפי המאוחר. לטענה זו, אם תתקבל, נודעות שתי משמעויות עיקריות: האחת, זכאותם לחלק בנכסי המבקשת עם חלוקתם. השנייה, בטלות התיקונים השונים שבוצעו בתקנון המבקשת לאורך השנים. בחינת הטענה היא אפוא בעלת משמעות קרדינאלית לצורך הדיון והכרעה בהליך דנן, ואפנה לכך כעת.
המבקשת היא כאמור חברה פרטית מוגבלת בערבות ללא הון מניות, שהייתה אחת מאפשרויות ההתאגדות על פי פקודת החברות [נוסח חדש], תשמ"ג- 1983 (להלן: "הפקודה"). הקמת חברה מוגבלת בערבות נעשתה בעת הרלוונטית באמצעות חתימה על תזכיר התאגדות שאליו צורף תקנון חתום בידי חותמי התזכיר (סעיפים 3, 5 ו-9 לפקודה). מעמדו של תזכיר החברה נחשב כמעין "חוקה" של החברה המחייבת אותה גם כלפי צדדים שלישיים; בעוד שתקנון החברה נתפס כחוזה בין הצדדים לו, המסדיר את היחסים בין החברה לבין חבריה ובין החברים לבין עצמם.
אציין למען הסדר, כי עם שינוי הדין וכניסתו לתוקף של חוק החברות, התשנ"ט-1999, בוטלה ההבחנה שבין התזכיר לבין התקנון כך שלחברה שהתאגדה לאחר תחילתו של חוק זה יהיה מסמך התאגדות מרכזי אחד בלבד, הוא התקנון. ועוד יצוין כי כיום חל על המבקשת סעיף 370 לחוק האמור הקובע כי: "חברה שערב תחילתו של החוק היתה חברה מוגבלת בערבות, כהגדרתה בפקודת החברות, כנוסחה ערב תחילתו של חוק זה, ולא היה לה הון מניות, יחולו עליה הוראות חוק זה ויראו את חבריה כבעלי מניות בחברה, שיש לה הון מניות ללא ערך נקוב". ואולם אין בכך כדי להשליך על הדיון בענייננו.