3. חברה פרטית
3.1 החברה הינה חברה פרטית. העברת החברות כפופה לאישור הדירקטוריון.
3.2 החברה לא תזמין את הציבור לחתום על מניות או איגרות חוב שלה.
3.3 מספר חברי החברה מוגבל לחמישים, מלבד עובדי החברה או מי שהיו עובדיה ואף לאחר שהופסקה עבודתם הם מוסיפים להיות חברי החברה."
מן האמור לעיל עולה שתקנון החברה המקורי של המבקשת הכיר רק בחותמים על תזכיר החברה כחברים בה בעת שהוקמה, ולא קבע הוראות מפורשות באשר לזהותם של חברים נוספים.
29. המחלוקת בין הצדדים נסבה על המשמעות המשפטית הנודעת לסעיף 3.3 לתקנון. עיון בפקודה מעלה כי זו הכירה בסיווג של "חברה פרטית", שהיה כרוך בהקלות שונות בדינים הנוגעים לניהולה. כך, חברה פרטית יכלה לכלול שני חברים ודירקטור אחד בלבד, לפעול במניין חוקי של שני חברים במקום שלושה, והייתה פטורה מעריכת מאזן מבוקר ושליחתו לרשם החברות.
בהתייחס לחברה פרטית, נקבע בפקודה כי:
"39.(א) חברה פרטית, לענין פקודה זו, היא חברה שתקנונה —
(1) מסייג את הזכות להעביר את מניותיה;
(2) אוסר הזמנה לציבור לחתום על מניות או איגרות חוב שלה;
(3) מגביל את מספר חבריה לחמישים, מלבד עובדי החברה או מי שהיו עובדיה ובהיותם עובדיה ואף לאחר שהופסקה עבודתם הם מוסיפים להיות חברי החברה.
(ב) שנים או יותר שיש להם יחד מניה או מניות בחברה, יראו אותם לענין סעיף זה כחבר אחד.
40.(א) היה תקנונה של חברה מכיל את ההוראות האמורות בסעיף 39 אך היא לא מילאה אחרי אחת מהן, יחולו עליה הוראות פקודה זו כאילו לא היתה חברה פרטית, והיא תחדל להיות זכאית לכל זכות-יתר ופטור המוענקים לחברות פרטיות לפי פקודה זו.
(ב) ראה בית המשפט שאי-מילוי ההוראה היה במקרה או מהיסח הדעת או מסיבה מספקת אחרת, או שמן הצדק והיושר לתת סעד מטעם אחר, רשאי הוא, לפי בקשת החברה או כל אדם מעונין, ובתנאים הנראים לו צודקים ומועילים, להורות על פטור החברה מהתוצאות האמורות."
על בסיס הדין הכללי שנזכר לעיל, ברור כי כוונת עורך תקנונה המקורי של המבקשת הייתה להקנות לה מעמד של חברה פרטית. נוסחה של ההוראה שבסעיף 3.3 לתקנון המקורי תואם את הוראת 39(א)(3) לפקודה; ועל פניו כך נעשה משום שהמבקשת נוסדה כחברה פרטית, וכדי לעמוד מן הבחינה "הטכנית" בדרישות לעניין ההגבלות שיש לכלול בתקנון של חברה כזו כמתחייב מהוראות הפקודה – לרבות הגבלת מספר החברים בה. לא הוצגה כל ראיה או אף נימוק סביר, שמהם ניתן ללמוד כי דווקא בתקנון המבקשת ביקש מנסחו לשנות סדרי עולם ולעשות שימוש בהוראה האמורה שנלקחה מן הפקודה על מנת לקבוע את זהות החברים – שעה שלא לכך נועדה. ניתן להניח שלו ביקש לעשות כן, היה קובע את הדברים באופן מפורש במסגרת סעיף 2 לתקנון שכותרתו "חברים", והוא שקובע מי הם החברים במבקשת. העובדה שהדבר לא נעשה, מדברת בעד עצמה.
זאת ועוד. יודגש כי תקנון המבקשת, גם בנוסחו המקורי, הגדיר בסעיף 1.1 את המבקשת כ"חברה" והבחין בינה לבין חברת ארקיע שהוגדרה "ארקיע" בסעיף 2.2 לתקנון. ואילו סעיף 3.3 לתקנון עניינו בחברה, קרי: המבקשת ולא ארקיע, ואין זאת אלא שנוסחו מכוון לעובדי המבקשת עצמה ולא לעובדי ארקיע.
המסקנה המתבקשת מכל האמור היא שלא ניתן לקרוא את סעיף 3.3 לתקנון המבקשת כמבטא כוונה של מנסח התקנון לקבוע כי כל עובד בארקיע ומעצם היותו עובד בה הפך להיות חבר במבקשת. יוסף לכך, כי צירופו של אדם כחבר במבקשת על בסיס תקנונה, בלא שהביע הסכמתו לכך, אף אינו אפשרי. שכן, כפי שכבר נדון לעיל, על פי הפקודה מעמד החברות מחייב הסכמה פוזיטיבית מצד מי שחפץ להיות חבר בחברה.