החלטות אלו של המבקשת מנוגדות למה שהיה בגדר "מן המפורסמות" בקרב עובדי ארקיע – קיומן של זכויות השמורות להם אצל המבקשת. כך אף סבר מי שהיה יו"ר דירקטוריון ארקיע, שהעלה בזמנו בפני ועדי העובדים את העמדה כי בהקמת המבקשת יידרש לקבוע מנגנון מורכב למדידת היקף הזכויות במניות שיגיע גם למי שאינו עובד עוד בארקיע.
16. משיבים 2 גורסים כי עמדת המבקשת "חסרת תום לב ונוגדת את תקנת הציבור" ואת זכותם החוקתית לקניין. מלכתחילה, העברת מניות ארקיע לחברת נאמנות בשליטת העובדים נועדה לשמש לכל עובד "תמריץ ועידוד בעבודתו, להעמיק את תחושת הזהות והשותפות שלו לחברה, להפיק ממנו את המירב ולהבטיח את הזכויות שלו בהתחשב בתקופת עבודתו בארקיע" (סעיף 55 לסיכומי משיבים 2). הסיבה שהמניות לא הועברו לכל עובד ועובד בה, היא משום הרצון להימנע מאירוע המס הכרוך בכך, וזכויותיהם עוגנו לכן ביחס של נאמנות במסגרת המבקשת.
לשיטתם, עומדות להם זכויות נצברות וקנייניות בנכסי המבקשת (סעיף 75 לסיכומי משיבים 2); ואילו המסמכים משנת 1980 נערכו שלא על דעת ועדי העובדים בארקיע, ולא ניתן להסיק מהם על נכונותם כביכול של העובדים לתוצאה המוזרה שלפיה מיד עם הפסקת עבודתם יוותרו על אותן זכויות. כמו כן, בגישת המבקשת יש כדי לפגוע בזכויות נרכשות וזכויות סוציאליות של משיבים 2, מה גם שהם יוצרים פגיעה באינטרס ציפייה והסתמכות אובייקטיבי הנתון לחברי קבוצה זו (סעיפים 90-88 לסיכומי משיבים 2).
בהתייחס למשיבה 8 – שגם היא נמנית למעשה עם עובדי העבר, אף שבחרה מלכתחילה להגיב לבקשה באופן עצמאי, ולא יספה – מפרטים משיבים 2 בסיכומיהם את נסיבותיה. לטענתם, אלה מהוות דוגמא מובהקת לאי הצדק הגלום בקבלת עמדת המבקשת ויישום מבחני הזכאות שנקבעו בהוראות החלוקה: משיבה 8 החלה לעבוד בארקיע ביום 12.11.1993. לאורך התקופה שבה פלומין שקד על חוות דעתו, בכלל זה חודשים אפריל-מאי 2008, המשיכה בעבודתה. משיבה 8, שעמדה לסיים את עבודתה בארקיע בהסכמה, פנתה באותה עת לדירקטור במבקשת והמצהיר מטעמה, מר יאיר גרינשלג, בבקשה כי ישמור על זכויותיה; והלה לא הזהיר אותה בפני האפשרות כי ייתכן שסיום עבודתה יגרור אובדן הזכויות. כך אירע שמשיבה 8 סיימה את עבודתה כחודש ולפני המועד הקובע, אף שלא הייתה מניעה שתיוותר בתפקידה ותהא זכאית לחלק בכספים העומדים לחלוקה.
עיקרי טענות משיבים 3 (הגמלאים)
17. במסגרת טיעוניהם משיבים 3 מתמקדים בתרומה המרכזית שהיתה להם, לדידם, להישרדותה של ארקיע ולשגשוגה.
משיבים 3 גורסים כי "יש לחלק את הקניין שהצטבר לכל עובד לפי מידת תרומתו... תרומתו של העובד שני רכיבים לה: בראש ובראשונה ותק, ולאחר מכן גובה השכר" (סעיפים 227-226 לסיכומי משיבים 3). לשיטתם, יש "לשלם לגמלאים אשר שמותיהם פורטו ברשימה נספח לתגובה זו, את חלקם בכספי התמורה לפי מסמך פלומין בתיקון שכל גמלאי שעבד בשנת 1980 יקבל בונוס נוסף על החלק הרגיל המגיע לו, בשיעור שנקבע לגבי העובדים" (סעיף 280 לסיכומי משיבים 3). על כן, יש לקבוע כי החלטת הדירקטוריון בדבר החלוקה היא מחוסרת תוקף או ראויה לביטול. בהתייחס למניות ארקיע המצויות בידי המבקשת, יש להפריד בין זכויות הניהול לבין הזכויות הרכושיות כאשר "בעוד שבכל הקשור לזכות הניהול – חובה היא כי הניהול יהיה בידי אלה שעובדים בחברה מפעם לפעם. הזכות לקבלת כספים – שאני. כאן יש לחלק את הכספים על פי עקרונות צודקים, והם: מי תרם יותר לקבלת ההכנסה שנבעה" (סעיף 124 לסיכומי משיבים 3). לעמדתם, יש בחלוקת הכספים למשיבים 1 בלבד משום מעשה גזל. זאת מכיוון שהחל ממועד עריכת הסכם המכר ועד מחצית שנות ה-80 הייתה ארקיע מצויה בקשיים כספיים משמעותיים, והיו אלו עובדיה באותה תקופה שהסכימו להפחתת שכר והרעות נוספות ביחסי העבודה על מנת להבטיח את הישרדותה ולאפשר את שיקומה. למעשה, אותן מניות שהועברו למבקשת מחברת העובדים נרכשו בחיסכון שיצרה ארקיע תוך פגיעה בתנאי העסקתם של משיבים 3. הם מדגישים כי בהתחשב בכך שרוב העובדים שהיו בארקיע בשנת 1980 היו גמלאים במועד הקובע על פי הוראות החלוקה, התוצאה של שלילת חלקם בכספים מהווה עושק המיעוט.
לשיטתם, היה מקובל על כל המעורבים בארקיע לאורך השנים כי לגמלאים יהיה חלק בנכסי המבקשת, אם וכאשר אלו יחולקו; ולכל הפחות, הדבר עולה כדי מניעות כלפי המבקשת והנהלתה הנוכחית. וכך נטען על ידם: "הדבר התקבל פה אחד באסיפות לכינונה של המבקשת, ומאז נכלל בכל מסמך ודיון שהתקיים במבקשת, כך גם החליטה המבקשת בהחלטה הראשונה שלה מיום 1.7.2008. כך למשל נמצא את הקביעה כי הגמלאים זכאים במסמכי היסוד של המבקשת, בתזכיר ובתקנון על תהפוכותיו השונים (חוץ מן האחרון מאוקטובר 2008), בפרוטוקולי הישיבות שקיימה, ואפילו באופן ממשי ברשימות הזכאים שהוגשו לבית המשפט... אין מקום למחלוקת כי הגמלאים זכאים שכן זוהי נקודת המוצא של העניין כולו. קודם כל כי רק בזכות הגמלאים נתקבלו מניות ארקיע, רק בזכותם שרדה ארקיע ושגשגה. ואין זה עניין של מה בכך כי הגמלאים (וגם העובדים הוותיקים, בהגיע יומם) עבדו בנאמנות ובמסירות בארקיע כל שנות חיי עבודתם, ולא התפתו לעזוב את ארקיע, למרות השכר הצנוע שהשתכרו בה, כי הם ידעו שיש להם חלק בחברה שמהווה 'השלמה כספית' ופיצוי על כך, כאשר יקבלו את חלקם במניות העובדים או בתמורתן" (סעיפים 21-19 לסיכומי משיבים 3).
18. לטענתם, לאמור במסמכים הקובעים זכויות או נאמנות לזכות "עובדים", יש להקנות פרשנות תכליתית מרחיבה באופן שיתייחסו גם לגמלאים. משיבים 3 מוסיפים ומפנים לכך שבנספח העקרונות מ-1980 נאמר כי "כל עובד קבוע בארקיע יצטרף כחבר לתאגיד" - כאשר לשיטתם, "עובד קבוע" הוא "עובד שמתכוון לעבוד במקום העבודה כל חייו, עד שיפרוש לגמלאות". עובדה היא כי גם באסיפות שכינסו יו"ר דירקטוריון ומנכ"ל ארקיע בימים 27.12.94 ו-11.1.95 בנוכחות כלל העובדים, הוסכם כי יש לקבוע מנגנון של חלוקת המניות בין העובדים בארקיע, שבו אלו ייצברו לזכות כל עובד ובכלל זה בתקופתו כגמלאי; וכי לעובדים שהיו בחברה בשנת 1980 יינתנו עדיפות ובונוס. זאת ועוד: בשנים 2004-2003 נערכו לבקשת דירקטוריון המבקשת רשימות זכאים אשר כללו גם גמלאים, ובשנת 2007 המליץ פלומין כי יינתן לגמלאים חלק מכספי התמורה. בהמשך, פלומין אף מונה "לטפל" בנושא שיוך התמורה, כלשון המבקשת בפרסומים שערכה, באופן שלשיטת משיבים 3 חייב אותה לקבל כל הכרעה שייתן. המבקשת הכינה את הקרקע ליישום קביעותיו של פלומין – ובכלל זה רכשה תוכנה מתאימה לעריכת חישובים לפיהן; וכן נערך תיקון לתקנון ביום 25.6.08 במטרה ליתן לגמלאים הכרה מפורשת כחברים במבקשת, הנבדלים מהנציגים המנהלים. כך, ביום 1.7.08 ובד בבד עם מתן ההחלטה המאשרת את העסקה למכירת מניותיה של המבקשת בחברת גלובל, אימץ הדירקטוריון את קביעותיו של פלומין; ורק ביום 17.9.08, כחודשיים ומחצה לאחר מכן, נתקבלה החלטת הדירקטוריון בדבר החלוקה, ללא דיון מהותי ובניסוח לאקוני, שלפיה על פי הסכמת הוועדים תבוצע החלוקה במתווה המקנה זכאות לכספים רק למי שהם עובדי ארקיע במועד הקובע.
משיבים 3 מציינים כי עמדתם מתיישבת גם עם מדיניותה הכללית של ארקיע ביחס לגמלאיה, המקנה להם חלק ניכר מההטבות הניתנות לעובדים. היא אף מתיישבת לטענתם עם מדיניותו של בית המשפט העליון כפי שניתן לה ביטוי בפסיקתו, שבה שיקולי צדק הנוגעים ליחס שבין השקעה ותמורה זכו לעדיפות על פני מסגרות דין פורמאליות.
עיקרי טענות משיבים 4 (הפורשים)
19. משיבים 4 טוענים כי יש לדחות את הבקשה, ולחלופין יש לקבוע כי הזכאים לכספים כוללים את כל מי שהיה עובד ארקיע בכל זמן שהוא שבין מועד הקמת המבקשת לבין המועד הקובע. לטענתם, מלכתחילה התיקונים שנעשו בתקנון המבקשת נערכו שלא כדין, בלא אסיפה כללית או אסיפת סוג כנדרש; ומשכך, בשלב זה עומד בעינו התקנון של המבקשת שהיה בתוקף בעת שנוסדה. לפיכך ומכוח היותם עובדי ארקיע במועד הקמת המבקשת – הם היו חברים בה על פי הוראת התקנון המקורית, ומעולם לא התבקשו ובוודאי שלא הסכימו להפסקת חברותם (וזאת, בניגוד למי שפרש מעבודתו קודם להקמת המבקשת ועל כן מעולם לא היה חבר בה). שינויים נטענים מאוחרים בתקנון בוצעו בניגוד עניינים ונועדו לנשלם מזכויותיהם, כאשר הגדרת "חבר" שונתה על מנת שתכלול את חברי הדירקטוריון בלבד, וכדי להפוך את העובדים הקיימים בלבד לנהנים מתוקף הנאמנות. הסמכתם של נציגי הוועדים נועדה רק על מנת שישמשו דירקטוריון עבור המבקשת, ולא מעבר לכך. משיבים 4 לא היו צד למסמכים משנת 1980, ואין לראות במסמכים אלו מקור להגבלת זכאותם לכספים. חלוקת הכספים באופן שבו יהנו מהם רק עובדי ארקיע בהווה מתעלמת מחלקם של עובדי העבר והגמלאים ביצירתו של ההון המחולק.
משיבים 4 ממשיכים ומעלים טרוניות כלפי אופן ניהול הדיון בידי המבקשת, ותמיהות שונות המתייחסות למסמכים שהוצגו, כגון כתב הנאמנות המתוקן שספק אם הוא אותנטי.
עיקרי טענות משיבים 5 (העובדים החוזרים)
20. משיבים 5 טוענים כי הרקע להקמת המבקשת והעברת המניות אליה נעוץ בחשש מפיטורים המוניים במסגרת הליכי הפרטתה של ארקיע. מכיוון שכך, מניעת כספים דווקא מעובדים שפוטרו אינה ראויה. מכל מקום, אין לקבל את פרשנותה של המבקשת להחלטת הדירקטוריון בדבר החלוקה, שלפיה תימדד רק תקופת העסקתם האחרונה בארקיע לצורך חישוב חלקם בכספים המחולקים, בלא תקופות העסקה מוקדמות יותר. לטענתם, לשון הוראות החלוקה ברורה, ואינה מבחינה בין עובדים שהעסקתם רציפה ועובדים שתקופת העסקתם אינה כזו. כמו כן ניתן להקיש, לצורך חלוקת הכספים, מהצטברות תקופות ההעסקה לזכויות פנסיוניות; וכן מדיני העבודה שלפיהם מתקיימת רציפות בהעסקה גם אם קיימת תקופת הפסקת עבודה זניחה.
עיקרי טענות משיבים 7-6
21. משיב 6 הועסק בארקיע בכמה תקופות: האחת משנות ה-70 (במועד שלא פורש בתצהירו) ועד 1988; השנייה, משנת 1996 ועד שנת 2001, עת שפוטר מתפקידו; השלישית, משנת 2001, מספר חודשים לאחר מועד הפיטורין הקודם ואילך. בשנת 2004 חלה, ומינהל התעופה האזרחית אסר עליו להמשיך לשמש טייס. הוא לא שובץ לתפקיד אחר מאז האיסור, והוצא לחופשת מחלה שנמשכה גם במועד הקובע כהגדרתו לעיל, כאשר פורמאלית הוא רשום בארקיע בסטטוס של "חופשת לידה".
משיב 7 הועסק בארקיע החל משנת 1994. בשנת 2005 לקה באירוע לב ומינהל התעופה האזרחית אסר עליו להמשיך לשמש טייס. הוא לא שובץ לתפקיד אחר מאז האיסור, והוצא לחופשת מחלה אשר נמשכה גם במועד הקובע נושא הדיון. פורמאלית, גם הוא רשום בארקיע בסטטוס של "חופשת לידה".
משיבים 7-6 טוענים כי מעמדם כעובדי ארקיע מעולם לא נשלל, והם היו עובדים בה גם במועד הקובע. על כן, יש לראות בהם כמי שזכאים לנתח מן הכספים העומדים לחלוקה. הם אף נכללו ברשימת העובדים שערך פלומין, אך נשמטו משום מה מרשימות הזכאים שערכה המבקשת.
לעמדתם, לא התקיימה כל עילה ולא בוצע כל מעשה המפסיקים את עבודתם, כגון קבלת מכתב פיטורין. בשלב זה לא ניתן להם מכתב כזה, ומשכורתם משולמת בידי חברת ביטוח על פי פוליסת ביטוח של ארקיע, הממשיכה מצידה לשלם בגינה פרמיה. ארקיע אף ניפקה להם תעודות עובד מעודכנות גם בשנת 2008, חרף העובדה שטרם נמצא עבורם תפקיד קרקעי מתאים.
דיון
22. בהיות הסוגיה הדרושה הכרעה, משפטית בעיקרה – הוסכם על הצדדים כי יוותרו על חקירות וכי התובענה תוכרע על סמך החומר שבתיק בית המשפט וסיכומים שיוגשו בצירוף מוצגים. וכך נעשה.
ייאמר כבר בפתח הדברים, כי עיון בטענות הצדדים מעלה שהם אינם חלוקים בהתייחס לחלק ניכר מעובדות הרקע הנוגעות להקמת המבקשת, ועל היותה מסגרת התאגדות פורמאלית המשמשת כנאמן על מניות העובדים בארקיע. עם זאת, המחלוקות ביניהם רבות, ובין היתר: ההתייחסות להסכם המכר ונספח העקרונות; החשיבות הנודעת למסגרת הפורמאלית שבה מאוגדת המבקשת על רקע ואל מול עקרונות משפט וצדק כלליים; מי הם החברים במבקשת; מהות הנאמנות וזהות הנהנים.
הצדדים חלוקים גם בעניינים נוספים – ואולם כפי שנתברר, הדיון באלה מתייתר לנוכח ההכרעה במחלוקות דלעיל.
הסכם המכר משנת 1980 ונספח העקרונות
23. כפי שכבר צוין, בהסכם המכר הונח היסוד להקצאת מניות העובדים בארקיע. עוד נקבע בהסכם המכר מנגנון שלפיו המניות יוקצו לחברת נאמנות של חברת העובדים; ובהמשך יועברו על ידה לתאגיד של עובדי ארקיע "כפי שיהיו מפעם לפעם", וכי תאגיד זה יוקם ויפעל על פי העקרונות שנקבעו על ידי חברת העובדים בנספח העקרונות (סעיף 5 (ג) להסכם המכר).
כבר מלשון הסכם המכר, ברי כי המניות הוקצו לחברת הנאמנות של חברת העובדים ולא למי שהיו באותה עת עובדי ארקיע כיחידים. באופן זה גם הועברו המניות כעבור שנים לידי תאגיד העובדים שהוקם – היא המבקשת.
הסכם המכר מתייחס בהקשר למניות, לעובדי ארקיע "כפי שיהיו מפעם לפעם" ותוך הפנייה מפורשת לנספח העקרונות. ובנספח העקרונות שהוא בהיר וקצר וחד משמעי, נאמר כי "כל עובד בארקיע יצטרף כחבר בתאגיד וחברותו תפקע עם הפסקת עבודתו בארקיע מכל סיבה שהיא"; ועוד נאמר, כי "צרוף חבר לתאגיד יהיה ללא השקעה, ופקיעת חברותו בתאגיד תהיה ללא קבלת תמורה". נספח העקרונות צורף להסכם המכר ומהווה חלק ממנו. ניסיון המשיבים או מי מהם לקרוא אל תוך התיבה "כפי שיהיו מפעם לפעם" את כלל עובדי ארקיע לאורך השנים, ולכל הפחות מעת חתימת הסכם המכר בשנת 1980 – אינו יכול בשום אופן לדור בכפיפה אחת עם הוראות נספח העקרונות. קריאת שני המסמכים הללו יחדיו, מחייבת את המסקנה כי תאגיד העובדים שבו דובר מאגד בתוכו את עובדי ארקיע כפי שיהיו מעת לעת. הווה אומר – רשימה דינאמית של עובדים המשתנה ככל, שמצד אחד, מצטרפים עובדים קבועים לארקיע; וככל, שמצד שני, נגרעים ממנה עובדים עם הפסקת עבודתם בארקיע מכל סיבה שהיא.
ואמנם, ההלכה מורה אותנו כי יש להעדיף ולחתור לקראת פירוש המיישב בין הוראותיו של מסמך משפטי על פירוש הקובע סתירה ביניהם. וכך מפי כבוד השופטת מ' נאור (כתוארה אז):
"לטעמי, בבחירה בן פרשנות המרוקנת מתוכן חלק ממסמכי ההסכם לבין פרשנות הרואה את ההסכם על כל מסמכיו באופן הרמוני – יש לבחור בפרשנות השניה".
[ע"א 616/04 עמותת מורים בונים בלוד - עמב"ל עמותה רשומה נ' דו בר (1983) חברה לעבודות בניה בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 12 לפסק הדין (ניתן ביום 13.12.2006); וראו גם: א' ברק פרשנות במשפט כרך רביעי – פרשנות החוזה (450) (2001); וכן ע"א 134/84 פוליגון מצבעת טקסטיל חיפה בע"מ נ' פרידמן, פ"ד לט (2) 365, 368 (1985)].