בכתב התביעה ובדברי הסיכום טוענים התובעים, שהם זכאים לפיצוי בגין אובדן רווח בסך של 82.5 מיליון ₪ תוצאת אי חתימת הסכם עם CTS.
קרי, לאחר החזר הסכום של 200,000 דולר (758,400 ₪), יתרת סכום התביעה שנותר:
4,241,600 ₪ = 758,400 ₪ - 5,000,000 ₪
ללמדך, שגם התובעים מבינים שדרישתם זו אינה על יסודות איתנים, שאחרת לא היו מעמידים את תביעתם על סכום של 4,241,600 ₪ (לאחר ניכוי הסכום של 758,400 ₪ ) ומוותרים על סכום של 81,741,600 ₪.
לא שוכנעתי, שהמניע לוויתור זה הוא רצון לחסוך בתשלום אגרה.
בכתב התביעה נאמר:
"10. בתחילה, יצר סמדג'ה מצג כאילו הוא מבצע את חלקו בהסכם ומספק את השירותים, ומסר למר נמרודי כי חברת CTS הסינית מעוניינת לרכוש ממניות משפחת נמרודי על פי שווי חברה של כ - 1.2 מיליארד ₪ (המשקף פרמיה בשיעור של כ-300% על שוויה הבורסאי של החברה) ופרמיה של כ -170% על הונה העצמי של החברה".
אין מסמך של CTS המאשר את הנאמר.
האמירות היחידות על כך, הן אמירותיו של מנחם סמדג'ה.
קשה לי גם להאמין שעופר נמרודי סבר שיש בידו הסכם וודאי עם חברת CTS, בהסתמך על אמירתו ואולי אפילו הבטחתו של מנחם סמדג'ה, שהוא ידאג לחתימתו של הסכם כזה "על פי שווי חברה של כ-1.2 מיליארד ₪".
עופר נמרודי הוא איש עסקים עתיר ניסיון ובוודאי ידע, שכל עוד אין בידיו מסמך כלשהו מ-CTS המאשר את דבריו של מנחם סמדג'ה, אין בידיו דבר מה מחייב. בוודאי, כאשר ההצעה אותה הביא בפניו מנחם סמדג'ה - "לרכוש ממניות משפחת נמרודי על פי שווי חברה של כ - 1.2 מיליארד ₪ (המשקף פרמיה בשיעור של כ-300% על שוויה הבורסאי של החברה) ופרמיה של כ -170% על הונה העצמי של החברה" – גבוהה משוויה הריאלי של החברה.
בעדותו הוא בעצמו אומר, שכאשר הובאה בפניו הצעה זו "עשיתי בחיוך כזה כאילו אני לא מרוצה אבל הייתי מאוד מרוצה כמובן ואמרתי כן" (עמ' 11).
בעדותו נשאל והשיב עופר נמרודי:
"כב' השופט: מר נמרודי כלומר חוץ מאמירה בעל פה של סמדג'ה אתה לא ראית שום מסמך של החברה שאומרת אני מאשרת את העסקה, נכון?
...
עד: ... אני מאשר את מה שאדוני אמר, לא ראיתי מסמך ש-c.t.s אישרה את העסקה.
כב' השופט: מר נמרודי אתה איש עסקים אתה לא מהיום ולא מאתמול ויש לך גם עסקים, אתה מעורב בעסקים חובקי עולם. אתה בעצמך העדת.
עד: כן, אני לא מכחיש את זה.
כב' השופט: בסדר גמור. אתה יודע שבדברים כאלה גם מבקשים איזה שהוא דוקומנטים בכתב לגבי העסקה ורצינותה וכל מה שקשור בעניין. פה לא היה לך חוץ מאמירות של סמדג'ה פה לא היה לך שום דבר. לא עלה על דעתך לבקש אוקי תנו לי איזה שהוא, תן לי איזה שהוא מסמך בכתב על הנושא הזה? הלא לא, תראה עברתי על, על החומר שאתם שלחתם, זה מה שיש לי. את החומר, לא ראיתי איזה שהוא מסמך שכזה.
...
עד: קודם כל אדוני צודק שיש מצבים שעסקה מגיעה לבשלות גבוהה מאוד שברור שעוברים דוקומנטים של חוזים.
כב' השופט: אבל פה לא עבר.
עד: רגע, אדוני שאל אני רוצה להסביר. מה היום בחוכמה בדיעבד לבוא ולומר איך זה שבאפריל כשהוא הודיע לך זה וזה לא ביקשת מסמך. א' וודאי שביקשתי אבל הוא אמר לי מה מסמך? אתה הולך לקבל את הכסף במאי. אז אמרתי לו ואיך, מה חותמים, איך חותמים חוזה? אז נזכרתי, טוב שהזכרת לי ואז הוא אמר מונה משרד עורכי דין בהונג קונג שיעבוד מול משרד עורכי הדין שלך על הכנת החוזה. איך זה שלא נתתי לך את זה? טוב אם יהיה לנו הזדמנות נביא ואז אנחנו שלחנו כבר את החוזה.
טיוטת חוזה למשרד עורכי הדין שלו ואז קרה הסיפור עם רונאל. כלומר מה שאני מנסה לומר אדוני זה שכן, בהחלט, בהחלט חותמים על m.o.u memorandum understanding אבל אדוני יסתכל כל סימני האמת ניכרים. הוא שולח אנשים לבדוק, הוא עושה את כל מה שתיארתי קודם ואני לא אחזור על זה ונוסעים וחוזרים ונוסעים לפולין וחוזרים והוא נוסע והוא אומר לי יש לך עסקה לפי מיליארד מאתיים. עכשיו רגע, רגע אדוני," (עמ' 31-30)