הנתבע 2 איננו מאמץ ואיננו מקבל גם את חוות הדעת של רו"ח רז זונטאג, שהוגשה מטעם "אלגו", וניסתה לבדוק גבולות אפשריים של נזק תאורטי על סמך הנחות יסוד שגויות לגבי פוטנציאל המכירות של המוצרים, שכפי שהוכח בפועל הפוטנציאל בקבוצות ג',ד',ה' לא קיים כלל.
התובעים לא תמכו את תביעתם כנגד הנתבע 2 בחוות דעת כלשהי, ודין תביעתם, כמו דין טענותיהם בעניין היקפי הנזק הנטענים על-ידם, להידחות בהעדר הוכחה או ביסוס.
דין התביעה לתשלום פיצויים עונשיים להידחות, שכן אין ולא היתה כל הצדקה בתיק זה להעלות דרישה שכזו, המהווה, כמו יתר דרישות התובעים בתיק.
דיון והכרעה בשאלת חבותו של הנתבע 2
--- סוף עמוד 94 ---
הדיון בעילות התביעה ככל שהוא מתייחס לנתבעת 1 נכון לגבי הנתבע 2 יחד עם זאת יש כשמדובר בתביעה כנגד הנתבע 2 יש להידרש לשאלה באילו מקרים יש להטיל חבות אישית על אורגן של חברה או אחד מבעליה.
קיימים שלושה מקורות משפטיים להטלת חבות אישית על אורגן של חברה או אחד מבעליה: על פי פקודת הנזיקין, מכוח דיני החוזים ומכוח דיני התאגידים.
פקודת הנזיקין
פקודת הנזיקין מאפשרת הטלת חבות אישית על נתבע, אשר ביצע עוולה נזיקית. לשם כך יש להוכיח כי הנתבע הוא המעוול בעצמו וכי התקיימו יסודות העוולה לגביו אישית. במקרה של עוולה נזיקית המיוחסת לתאגיד, נשאלת השאלה האם בשל ההפרדה בין אישיותה המשפטית של החברה, לבין אישיותו המשפטית של נושא המשרה או בעליה, אין האחרונים נושאים באחריות בגין אותה עוולה?
תמיד אורגן של תאגיד הוא אשר מבצע את הפעולה הפיסית בשמו של התאגיד. שתי גישות מנוגדות אחת לשניה פותחו בפסיקה: על פי מודל חסינות האורגן, האחריות היא של התאגיד בלבד, כל עוד פעולת האורגן נעשתה בהתאם למטרות התאגיד. במקרה זה האורגן מקבל חסינות מלאה ולא נוטל עליו אחריות אישית. יוצא מן הכלל הוא מקרה בו פועל האורגן לקיום מטרותיו הפרטיות, שאז לא יזכה להגנה זו.
מודל האחריות האישית מציג גישה נוגדת, לפיה גם אם ניתן לייחס את מעשה הנזיקין לתאגיד, הרי שהמעוול אינו פטור מחבות אישית, במקביל. גישה זו מייצגת את ההלכה הנהוגה בפסיקה, כדבריו של כב' הנשיא שמגר:
"כפי שאחריותו של התאגיד אינה מותנית באחריותו של האורגן, כך גם אחריותו של התאגיד אינה שוללת את אחריות האורגן" (ע"א 4114/90 בן שושן נ' כריכיה קואופרטיבית בע"מ פ"ד מח(1), 415, 427).
בעניין ע"א 407/89 צוק אור בע"מ נ' קאר סקיוריטי בע"מ ואח', פ"ד מח (5) 661) (להלן: "עניין צוק אור") אשר עסק בגניבת עין ובהפרת פטנט רשום, בתחום מערכות הגנה לרכב, דחה בית המשפט העליון, את גישת חסינות האורגן וקבע כי מודל האחריות האישית מאזן בין הרצון לאפשר לקיחת סיכונים עסקיים, לבין הצורך למנוע ניצול לרעה של פעילות במסגרת התאגידית. מודל האחריות האישית עולה בקנה אחד עם ההלכה הנהוגה מתחום הרמת המסך. אם ברצון התובע להטיל אחריות אישית על הנתבע, לא די בכך שהתובע יוכיח שהעוולה הזאת בוצעה בשביל החברה ושהנתבע הוא אחד ממנהליה. עליו להוכיח בנוסף