המסקנה המתבקשת היא, גם אם יימצא כי ההסכם עם "אלגו" התבטל כבר ממועד מסירת הודעת הביטול, בחודש אפריל 1996, הרי שעילת התביעה היא בדיני הקניין הרוחני – הפרת זכויות בפטנט - ולא חוזית, והסכומים אשר שילמה "אלגו" לתובעים באותן שנים (מיום ביטול ההסכם ועד ליום מתן הפסק) הם מיטב התשלומים להם היו זכאים התובעים בגין השימוש בפטנט בכל מקרה, והם ממילא גבוהים מכל פיצוי שניתן לפסוק לתובעים עפ"י הדין והראיות שהציגו בהליך דכאן. גם בעניין זה אין לתובעים עילת תביעה אישית כלשהי כנגד הנתבע 2, שהרי הפיתוח, הייצור והשיווק נעשו ע"י "אלגו".
"אלגו" עמדה בחובתה לפתח את המוצרים - גם אם ימצא בית המשפט כי חלה על "אלגו" חובה לפתח את המוצרים (כמשמעה בסעיף 1 להסכם), הרי שלא הוכח כלל ע"י התובעים כי "אלגו" לא עמדה בחובה זו לאחר המועד הקובע.
טענת התובעים כאילו למוצרים המבוססים על הפטנט יש פוטנציאל מסחרי גדול מזה שמומש, איננה נתמכת בכל אסמכתא, חוו"ד מומחה, או ראיה אחרת אשר יש בה כדי לשכנע
--- סוף עמוד 93 ---
את בית המשפט כי אכן מדובר בהמצאה בעלת פוטנציאל נוסף כלשהו. דין הניסיון להשלים חוסר ראייתי זה על דרך ההפניה לחוות דעת אשר הוגשו במסגרת הבוררות, להידחות על הסף. מדובר בחוות דעת אשר לא הוגשו בתיק זה כנדרש, באמצעות עורכיהן, וממילא לא ניתנה לנתבע 2 ההזדמנות – הקבועה בדין – לחקור את עורכיהן. חוות דעת אלה לא הוגשו בתיק זה ועורכיהן לא התייצבו להיחקר עליהן, ואין ללמוד על "אמיתות תוכנן", בוודאי לא כלפי הנתבע 2. יתרה מכך, אותן חוות דעת אינן רלבנטיות לזמנים בהן עוסקת התביעה דכאן, שהרי מדובר בתחום מתפתח ומשתנה, ואמירות שהיו אולי רלבנטיות לשנות התשעים אינן תקפות בשנות האלפיים. מסקנות חוות הדעת והניתוחים שהובאו בהן הופרכו כבר במסגרת הבוררות. בפני בית משפט נכבד זה הונחו ראיות פוזיטיביות לכך שבתקופה שלאחר המועד הקובע (נובמבר 1995) פעלה "אלגו" לפיתוח מוצרים המבוססים על הפטנט, שיש להם יתרונות אגרונומיים וכלכליים.
באשר לנזקים הנטענים הנתבע 2 טוען שיש לדחות את הדרישה לפיצויים בגין החזקת הזכויות שלא כדין ואי פיתוח מוצרים. בהעדרה של חוות דעת מומחה מטעם התובעים, אין בפני בית המשפט הסבר מפורט ומקצועי מדוע יש לקבל את טענת התובעים כי למוצרים היה פוטנציאל רווחים, ולא ניתנו לבית המשפט הנכבד הכלים לפסוק פיצויים כלשהם במרכיב זה, שכן לא הוכח פוטנציאל מסחרי גדול, באשר למוצרים הנדונים, ובודאי לא הוכח היקפו המסחרי של פוטנציאל זה, אלא הוכח ההיפך. התובעים לא הוכיחו כלל את טענותיהם באשר להיקפי הנזק אותם העלו בתביעתם ובסיכומיהם, שבהם נקבו בסכומים דמיוניים (למעלה מ – 24 מיליון דולר ארה"ב) שלא נתבעו בתביעה (ובודאי שלא שולמה בגינם אגרה). התובעים לא טרחו כלל ולא ניסו, כאמור, לעגן את הסכומים האגדיים בהם נקבו סתמית, בחוות דעת מומחה כלשהי שתנסה לבססם, והפריחו לחלל אולם בית המשפט סכומים סתמיים, מופרזים ומופרכים, בלא כל ביסוס או עיגון בראיות.