על כן הורם מסך ההתאגדות והמערער (המנהל) חוייב בחובות החברה לנושיה.
בע"א (מחוזי ת"א) 1606/00 אלימלך נ' מנועי אריה (טרם פורסם) [פורסם בנבו] (להלן: "עניין מנועי אריה"), אשר נדון אף הוא על ידי אותו הרכב. בעניין מנועי אריה המערער היה הבעלים והמנהל של מספר חברות. ערכאת הערעור הדגישה כי המערער (המנהל) חויב על בסיס התחייבות אישית שנתן וכן עקב הפרת חובת תום הלב ולא באמצעות דוקטרינת הרמת המסך. כב' השופטת קובו קבעה:
"מתדפיסים על רשם החברות לגבי חברת "אוירום מיזוג אויר בע"מ" וחברת "שבשבת מיזוג אויר בע"מ", עולה כי מטרות שתי החברות זהות, ובעלי מניותיהן הם המערער ואשתו. נתונים אלה תומכים בגרסת המשיב לפיה החברה השניה הוקמה לצורך המשך ניהול עסקיה של אוירום, תוך שהיא 'נפטרת' מנושים. וכפי שקבע בית משפט קמא מסקנה אחת עולה מהדברים - המערער הקים וסגר חברות בבעלותו, כל אימת שנקלעו לקשיים. חובותיו לספקים ולבנקים ממשיכים בחלקם לעמוד עד היום".
--- סוף עמוד 98 ---
לעניין עקרון תום הלב:
"מהותו של עקרון תום הלב טמון בכך שהוא משלב סייגים חברתיים-אתיים לתוך הכללים החלים על פעולות משפטיות ועל פעולות אחרות המתלוות אליהן (ד"נ 7/89 פנידר נ' קסטרו, פ"ד לז(4) 673, 696). זוהי חובה קוגנטית שאין להתנות עליה. הדרישה היא להתנהגות שתיעשה ביושר, בהגינות ובאמון (בג"צ 59/80 שירותי תחבורה באר שבע נ' ביה"ד הארצי לעבודה, פ"ד לה(1), 828)".
לעומת זאת, בע"א (מח' ת"א) 2643/00, זילברפלד יפה נ' טיצר סופט בע"מ (טרם פורסם) [פורסם בנבו] (להלן: עניין טיצר סופט), הפכה ערכאת הערעור את החלטת בית משפט קמא לחייב את נושאי המשרה באופי אישי בחובות החברה, עקב הפרת חובת תום הלב. אמנם, בעניין טיצר סופט, מצבה הכלכלי של החברה היה רעוע, אך ערכאת הערעור קבעה כי לא ניתן להסיק חוסר תום לב מעיון בראיות אובייקטיביות כגון דוחות מע"מ. כמו כן נקבע כי חובת תום הלב "נמתחה" יתר על המידה בהקשר זה. ובלשון בית המשפט:
"קביעת הערכאה הדיונית משמעה גזירה שאין הציבור העסקי יכול לעמוד בה ואף אין הוא צריך לעמוד בה. שכן, מתעורר חשש כבד מפני תופעת "כדור השלג", לפיה כל אימת שחברה תיתקל בקשיים כלכליים כלשהם במסגרת פעילותה העסקית הרגילה, מיד תחול עליה חובת גילוי כלפי נושיה. אלו האחרונים, מטבע הדברים, יפסיקו עמה את הקשר ואף ידרשו את פרעון חובותיהם המיידי. התוצאה העגומה היא מניעה מראש של כל סיכוי להצלת העסק. שכן, בכך נמנעת מההנהלה האפשרות לנסות לשקם ולהציל את החברה שנקלעה לקשיים. בעצם הטלת חובת הגילוי במקרים כגון דא, מביאים את הקץ על כל חברה שנקלעת לקושי כלכלי. למותר לציין את משמעות הדברים האמורים במצב בו שרוי המשק הכלכלי בארצנו בעת זו..." (עניין טיצר סופט לעיל).