147. כבר עתה ניתן לציין כי סעד האכיפה אינו רלוונטי לעניין הנוכחי נוכח העובדה שאין מדובר בפסק חוץ המטיל חיוב אישי. בחינת טענתו של הנתבע מעלה כי היא מתמקדת בהכרה בסטטוס של התובע כפושט רגל לכאורה.
148. סעד ההכרה בפסק חוץ כולל שני מסלולי משנה: המסלול הראשון הוא הכרה ישירה בפסק החוץ (ס' 11(א) לחוק אכיפת פסקי חוץ) אשר הינה רלוונטית כאשר פסק החוץ מהווה את עיקר עילת התביעה בבית המשפט בישראל. השאלה המרכזית שיש לבחון במסגרת בחינתו של מסלול משנה זה היא האם קיימת אמנה דו-צדדית בין ישראל לבין המדינה בה ניתן פסק החוץ. במקרה הנוכחי, לא הוצג או הוכח בפניי כי קיימת אמנה דו צדדית בנושא זה בין ישראל לבין ארה"ב או מדינת ניו-יורק, שם מתנהל לכאורה הליך פשיטת הרגל בעניינו של התובע.
149. עוד ראוי להעיר כי בפסיקה הוזכרה גם אפשרות נוספת להכרה ישירה בפסק חוץ, אשר זכתה לכינוי "הכרה ישירה פסיקתית". ואולם, בית המשפט העליון הביע עמדתו כי קיים קושי רב ביישום הכרה ישירה "פסיקתית" בעניינים הנוגעים לחדלות הפירעון (ע"א 1297/11 מרטין לוין נ' רו"ח אהרון זוהר (פורסם בנבו, 29.12.2013) (להלן: "עניין מרטין לוין"), בפס' 21).
150. המסלול השני הקבוע בחוץ אכיפת חוץ פסקי חוץ הוא "מסלול ההכרה האגבית" (ס' 11(ב) לחוק אכיפת פסקי חוץ) שעניינו הכרה אגבית בפסק החוץ אגב דיון בנושא אחר. התנאי להכרה אגבית הוא "שמן הדין והצדק לעשות כן", כאשר הצד המבקש לשלול הכרה אגבית יכול לטעון, לדוגמה, כי נפלו פגמים מהותיים בהליך שהתנהל בבית המשפט הזר (עניין מרטין לוין, בפס' 5-6).
151. בעניין מרטין לוין נקבע כי אין להכיר בצו פשיטת רגל בהכרה אגבית במצב דברים בו ההכרה בצו פשיטת רגל הינה הכרחית לשם ביסוס סמכותו של בית המשפט לדון בתביעה מלכתחילה (ר' עניין מרטין לוין, בעמ' 10). במובן זה, גם אם הייתי מניח שכנגד התובע ניתן בארה"ב צו פשיטת רגל המונע ממנו מלהגיש תביעות נגד צדדים שלישיים, הרי שבמקרה הנוכחי הכרה בצו שכזה יורדת לשורש סמכותו של בית משפט זה לעסוק בתביעה שהגיש התובע, ומשכך - אין מדובר בהכרה אגבית אלא בפסק חוץ שיש להכיר בו במסגרת הליך של הכרה ישירה.
152. בהתחשב בכל האמור לעיל לא מצאתי כי הנתבע הוכיח טענתו לפיה התובע איננו כשר להגיש התביעה דנן נוכח הליכי פשיטת הרגל המתקיימים בעניינו בארה"ב, ככל שאלו עדיין מתקיימים.
V. סוף דבר
153. כפועל יוצא מכל האמור לעיל התביעה מתקבלת באופן חלקי ובמובן זה שהנני מחייב בזאת את הנתבע למסור לידי התובע תוך 60 ימים ממועד מתן פסק דין זה את כל החשבונות נושא התביעה דנן הקשורים במנהל ההשקעות, לרבות אלו המפורטים בסעיף 127 לעיל לפסק דין זה, וכל זאת – בהתייחס לתקופה שמיום 13.7.2004 ועד למועד הגשת התביעה דנן ביום 10.6.2014.