בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים
ע"א 3349/13
לפני: כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ע' פוגלמן
כבוד השופטת ד' ברק-ארז
המערער: דורון זהבי
נ ג ד
המשיבה: מדינת ישראל – משרד הביטחון
ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 08.04.2013 בת.א. 41876-01-12 [פורסם בנבו] שניתן על ידי כבוד השופטת דליה גנות
תאריך הישיבה: כ"ט בשבט התשע"ה (18.2.2015)
בשם המערער: עו"ד אפרים נוה; עו"ד הילה בודיק קוכמן
בשם המשיבה:
עו"ד ד"ר חיה זנדברג; עו"ד אירית קלמן-ברום
פסק-דין
השופטת א' חיות:
ערעור על פסק-דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב (השופטת ד' גנות) בו נדחתה על הסף מחמת התיישנות תביעה נזיקית שהגיש המערער, לשעבר חוקר באגף המודיעין בצה"ל, נגד המדינה.
רקע עובדתי
1. בשנת 1994 לכדו כוחות צה"ל את המחבל מוסטפא דיראני (להלן: דיראני) בביתו שבלבנון והביאו אותו לחקירה בישראל בשל מעורבותו בכליאתו והחזקתו בשבי של הנווט רון ארד. המערער המכונה "קפטן ג'ורג'" שירת באותה עת כחוקר באגף המודיעין בצה"ל ובמסגרת תפקידו חקר את דיראני. כשש שנים לאחר מכן, בחודש מרץ 2000, הגיש דיראני לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה בנזיקין נגד מדינת ישראל בה טען, בין היתר, כי עבר עינויים בעלי אופי מיני על-ידי חוקריו ובראשם המערער (לעניין בירורה של תביעה זו ראו פסק הדין שניתן בדנ"א 5968/11 מדינת ישראל נ' דיראני [פורסם בנבו] (15.1.2015)). סמוך לאחר הגשת התביעה הורה הפרקליט הצבאי הראשי דאז (להלן: הפצ"ר) למשטרה הצבאית לפתוח בחקירה לבחינת טענותיו של דיראני ובחודש ספטמבר 2001 העביר הפצ"ר את חוות דעתו בנושא זה לראש אגף המודיעין בה צוין כי בחקירת המשטרה הצבאית לא נמצאו ראיות התומכות בטענות דיראני ומשכך אין מקום להעמיד את המערער לדין. עם זאת, ציין הפצ"ר כי מחומר הראיות עולה כי המערער נקט, לכאורה, בפעולות חקירה פסולות ובנסיבות אלו המליץ לשקול את שחרורו מצה"ל (להלן: חוות דעת הפצ"ר). המערער לא השלים עם חוות דעתו של הפצ"ר ובא-כוחו דיווח לפצ"ר בינואר 2002 על קיומן של קלטות הקשורות לחקירת דיראני. בעקבות דיווח זה החרימו חוקרי המשטרה הצבאית 46 קלטות הקשורות לפרשה ועוד באותו החודש עתר המערער לבית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק וביקש, בין היתר, לקבל לעיונו את כל חומר החקירה שנאסף בעניינו (בג"ץ 317/02). הפצ"ר הסכים, לפנים משורת הדין כדבריו, לאפשר למערער לעיין במלוא חומר החקירה על-מנת שיוכל להשיג על חוות הדעת בעניינו ובעקבות כך משך המערער את העתירה (להלן: העתירה הראשונה).
בינתיים החליטו מפקדיו של המערער על שחרורו משירות בצה"ל בחודש מאי 2002 ולטענת המדינה נתקבלה החלטה זו ללא קשר לחוות דעת הפצ"ר. המערער מצידו הגיש קבילה בעניין זה לנציב קבילות החיילים וכן הגיש עתירה נוספת בה ביקש להשהות את שחרורו למשך חודשיים עד לסיום בירור הקבילה (בג"ץ 4464/02 - להלן: העתירה השנייה). לאחר הגשתה ביקש המערער לתקן את הסעד המבוקש בעתירה השנייה ולהוסיף סעד המורה על ביטול ההחלטה שלא להאריך את שירותו. שחרורו של המערער לא עוכב והוא שוחרר מצה"ל ביום 3.6.2002. העתירה השנייה והבקשה לתיקונה נדחו ביום 26.6.2002 ובית המשפט קבע כי עתירה זו מיצתה את עצמה וכי למערער שמורה הזכות להגיש עתירה חדשה "אם קיימת לו זכות מהותית". בחודש אוקטובר 2002 אכן הגיש המערער עתירה נוספת שהופנתה נגד הפצ"ר ובה עתר, בין היתר, להעמידו לדין פלילי בגין העבירות שיוחסו לו, לכאורה, בחוות דעת הפצ"ר (בג"ץ 8980/02) (להלן: העתירה השלישית). עתירה זו נדחתה אף היא ביום 30.1.2003 ונקבע כי אין הצדקה להתערבות בהחלטת הפצ"ר שלא להעמיד את המערער לדין.