התלונה, של דבר הגשתה או של תכנה".
122. ביחס להגנת "תום הלב", הוראות סעיף 15 לחוק מעניקה הגנה, מקום בו עלה בידי המפרסם להוכיח, כי הפרסום נעשה בתום לב על פי אחת מאותן נסיבות המנויות בסעיפי החוק.
123. יתרה מכך, התנאים המצויינים בחלופות סעיף 15 לחוק, הינם מצטברים. העדרו של מרכיב
אחד מתוך המרכיבים, יש בו לשלול מן המפרסם את תחולת ההגנה. בין מרכיבים אלה, מצוי מרכיב תום הלב.
124. משמעות עקרון "תום הלב", בהקשרה של הגנה זו, מתייחסת לאמונו של המפרסם באמיתות הפרסום, גם אם מסתבר כי אמונתו מוטעית היא. בהקשר זה נקבע בפסיקה, זה מכבר כך:
".....עלינו לפרש את "תום הלב" בהקשרה של הגנה זו כמתייחס לאמונה של המפרסם באמיתות הפרסום. אדם, המתלונן בפני המשטרה על עבירה שלפי אמונתו בוצעה על-ידי פלוני, זכאי להגנת החוק, גם אם מסתבר, כי אמונתו מוטעית היא, שכן בנסיבות אלה ראוי הוא, כי האינטרס הפרטי של הנפגע יפנה דרכו לאינטרס הציבורי, שאם לא כן יחששו בני הציבור להגיש תלונות. לעומת זאת, אם המתלונן אינו מאמין באמיתות תלונתו ויודע כי אינה אמת, אין כל אינטרס ציבורי במתן הגנה למתלונן, ואין כל אינטרס ציבורי בעידוד התנהגות שכזו".
(ראה: ע"א 788/79 ריימר נ' עיזבון המנוח ברקו, לו(2) 141 {פמ"מ – 23/7/1981}).
125. דרישה זו, לקיומו של "תום הלב", פורשה על ידי בית המשפט העליון, ככזו שיש להוכיח את קיומן של עובדות עליהן מסתמכת הדעה המובעת. העובדות חייבות להיות נכונות והפרסום כולל הפרדה ברורה בין עובדות לבין דעות:
"בין יתר השיקולים הצריכים לעניין זה, ניתן למנות את הכוונה שעמדה מאחורי הפרסום – האם כוונת זדון או שמא כוונה אחרת (ע"א 4/85 צור נ'
הוכברג, פ"ד מב(3) 251;ע"א 211/82 ננס נ' פלורו, פ"ד מ(1) 210, 216); את אמונתו הכנה של המפרסם באמיתות הפרסום (פרשת ריימר הנ"ל, בעמ' 148); את נושא הפרסום ומושאו – האם נסב הפרסום על דמויות ציבוריות ועל סוגיות פוליטיות,
--- סוף עמוד 26 ---
אקטואליות או אחרות שלציבור עניין רב בהן (ראו פרשת קראוס הנ"ל, בעמ' 864); את מידתיות הפרסום – לשונו, סגנונו, נוסחו והיקף התפרסותו, כאשר אלה עומדים אל מול העניין שבו עוסק הפרסום (פרשת משעור הנ"ל, בעמ' 10; פרשת פלוס הנ"ל); במקרים מתאימים, נקיטת אמצעים סבירים לבדיקת אמיתות הדעה אף היא שיקול רלבנטי (ע"א הארץ הנ"ל, בעמ' 306, 312; פרשת פלוס הנ"ל), וכך גם סבירות המסקנה שצמחה מתוך התשתית העובדתית עליה היא מסתמכת (ע"א הארץ הנ"ל, בעמ' 307). מקצת משיקולים אלה, הצריכים לעניין תום-הלב שבסעיף 15 לחוק, משתקפים בחזקות תום-הלב, הקבועות בסעיף 16 לחוק.