--- סוף עמוד 24 ---
להגן על האינטרסים של אמם של הצדדים, של דודם המנוח, של הציבור הרחב ושלו. למעשה, אין בדברים ממש והכל ידעו למי מכוון הנתבע ומהם טעמיו.
117. בסיכומים אותם הגיש, הוסיף הנתבע וטען כי משעה שהתובע טען בפני מנהל סניף בנק
.... כי הנתבע נטל מכספי האם, המכתב אותו שלח הנתבע למנהל הסניף, נועד להגן על שמו הטוב בפני האשמות סרק אלו, ומכאן שעומדת לו ההגנה המנוייה בחוק גם באשר לסעיף 15(3), אך גם מתוקף סעיף 15(10) – לפיו, תהיה זו הגנה טובה אם הפרסום לא נעשה אלא כדי לגנות או להכחיש לשון הרע שפורסמה קודם לכן.
118. אין בכוונתי להתייחס לטענה זו משעה שזו נטענה לראשונה בסיכומים ואף לא נעשה
בירורה במהלך החקירות הנגדיות, ולו אף לשם נסיון להוכיח כי אכן כך טען התובע בפני מנהל סניף הבנק.
119. התובע טען כי, הנתבע לא הוכיח כי פעל בתום לב ולא הוכיח כי היחסים בינו לבין התובע הטילו עליו חובה מוסרית או חברתית לבצע את הפרסום, כמפורט בסעיף 15(2) לחוק.
120. עוד טען התובע כי, הנתבע יכול היה לפנות למשטרה, כפי שעשה, אך לא היה כל צורך להכפיש את התובע ברבים.
121. הוראות סעיף 15 לחוק (הרלוונטיות למקרה שבפני), קובעות כך:
"במשפט פלילי או אזרחי בשל לשון הרע תהא זאת הגנה טובה אם הנאשם או הנתבע עשה את הפרסום בתום לב באחת הנסיבות האלו:
(2) היחסים שבינו לבין האדם שאליו הופנה הפרסום הטילו עליו חובה חוקית, מוסרית או חברתית לעשות אותו פרסום;
(3) הפרסום נעשה לשם הגנה על ענין אישי כשר של הנאשם או הנתבע, של האדם שאליו הופנה הפרסום או של מי שאותו אדם מעונין בו ענין אישי כשר;
(5) הפרסום היה הבעת דעה על התנהגות הנפגע –
(א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון
כאמור בסעיף 13(5), ובלבד שהפרסום לא נאסר לפי סעיף 21, או
(ב) כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או
כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13(6), או על
אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה
התנהגות.
(8) הפרסום היה בהגשת תלונה על הנפגע בעניין שבו האדם שאליו הוגשה
--- סוף עמוד 25 ---
התלונה ממונה על הנפגע, מכוח דין או חוזה, או תלונה שהוגשה לרשות
המוסמכת לקבל תלונות על הנפגע או לחקור בעניין המשמש נושא
התלונה; ואולם אין בהוראה זו כדי להקנות הגנה על פרסום אחר של