--- סוף עמוד 5 ---
7. כאמור, ביום 3/8/2016 הגיש התובע תובענה לפיצוי כספי בסך 138,390 ₪, בגין לשון הרע מצד הנתבע. בד בבד, עתר הוא למתן צו עשה, המורה לנתבע להסיר כל פרסום בקשר לתובע וכן להימנע מכל פרסום לשון הרע כנגד התובע.
טענות התובע בתביעת "לשון הרע"
8. התובע טען כי הנתבע פרסם דברי לשון הרע כנגדו באינטרנט, במכתבים ששלח לבנק, למוסדות ממשלתיים, ולעמותת "לב זהב", בתלונות סרק שהוגשו למשטרת ישראל, בהדבקת מודעות גנאי על דלת דירת אמם המנוחה של הצדדים וב"נאום ההספד" שנשא הנתבע בפני מלוויה של האם למנוחת עולמים.
9. התובע טען כי בפרסומים אלו, כינה אותו הנתבע בכינויים כגון "נבל, נבזה, זייפן, גנב, עושק קשישים, רוצח" ועוד. כינויים אלו מבזים, מעליבים ופוגעניים ולטענת התובע, לא הוכח כל בסיס עובדתי לאותם כינויים ופרסומים.
10. במכתבים השונים אותם כתב הנתבע לגופים שונים, טען התובע כי הנתבע ייחס לו מעשי סחיטה באיומים כנגד אמו ודודו, גניבה, זיוף ומעשים פליליים.
11. התובע טען כי הנתבע פרסם כנגדו פרסומים אשר הינם בגדר "לשון הרע" במשמעותו של מונח זה בחוק איסור לשון הרע, שכן פרסומים אלו מבזים את התובע, משפילים אותו בעיני חבריו ועושים אותו מטרה לבוז וללעג מצידם.
12. התובע טען כי פרסומים אלו פגעו, הן בעסקיו בפועל והן בזימונו לפורומים מקצועיים בהם משמש כבורר מקצועי והם עלולים לפגוע באופן חמור ביותר בעסקו, משלח ידו ובפרנסתו.
13. התובע טען כי פרסום לשון הרע על ידי הנתבע נעשה בעיקר באינטרנט ובכך הגיעו הפרסומים לידיעת הרבים, כולי עלמא, ומאחר ואין אמת באף אחד מן הפרסומים, מדובר בעלילות שווא שהן בגדר לשון הרע.
14. התובע טען כי יש לחייב את הנתבע בתשלום פיצויים לפי סעיף 7א(ג) לחוק, בסכום של 138,390 ₪, שהוא כפל הסכום הנקוב בסעיף 7א(ב), וזאת כפיצוי מירבי ללא הוכחת נזק. לחילופין, פיצויים בגובה 69,195 ₪, ללא הוכחת נזק, בהתאם לסעיף 7א(ב) לחוק. להשלמת טענתו זו, הוסיף התובע כי זו היתה כוונת המחוקק בהעניקו סעד של פיצוי סטטוסטורי בסעיף 7(ג) לחוק, במקרה של פרסום "לשון הרע" מתוך כוונה לפגוע, ללא הוכחת נזק.
--- סוף עמוד 6 ---
15. עוד טען התובע כי, הנתבע הודה כי פרסם את הפרסומים הנטענים ואף הודה שהם אמת, לכל הפחות האמין בתום לב באמיתותם, ומדובר בטענות הסותרות זו את זו, שכן אם פרסומים אלו אמת הם, אמונתו של הנתבע אינה רלוונטית, ואם הפרסומים אין בהם מן האמת, אין הנתבע יכול לטעון כי האמין בהם בתום לב, שהרי הנתבע ידע כי התובע לא רצח, לא גנב ולא עשק אף אחד.