16. התובע טען כי לא נחקר ולא נשאל אפילו שאלה אחת במסגרת תביעתו ל"לשון הרע", ולא נסתרה ולא טענה אחת שבכתב תביעתו ובתצהיר עדותו הראשית.
17. לבסוף טען התובע, כי בטרם הגיש את תביעתו, פנה הוא ביום 10/4/2016 אל הנתבע באמצעות עורך דינו בדרישה לחדול מפרסום לשון הרע כנגדו, הסרת כלל הפרסומים במקומות בהם פורסמו, אך הנתבע לא הגיב אל הפנייה ולא הסיר את הפרסומים.
18. לאחר שהוגשו סיכומיו של הנתבע, הוסיף התובע בסיכומי תשובתו, כי בתצהיר הנתבע לא עלתה טענה שאין המדובר בפרסום אלא רק שהפרסום נעשה בתום לב, ובחקירתו, הודה הנתבע בפרסומים, ועתה מועלית הטענה בסיכומים כאילו לא היה פרסום. בטענה זו אין ממש, היא עומדת בסתירה לטענותיו הקודמות ומהווה שינוי חזית.
טענות הנתבע בתביעת "לשון הרע"
19. הנתבע טען כי, הרקע לפרסומים כפי שנטענו על ידי התובע, הוא מהתנהלות ממושכת וסכסוכים רכושיים בין הנתבע ואמם של הצדדים לבין התובע. בתצהירו, פירט הנתבע את כל השתלשלות האירועים כפי שאירעו, הכוללת (לשיטתו) את השתלטות התובע על חשבונות הבנק של אמם, חנק כלכלי ורגשי שהפעיל התובע על אמם של הצדדים ועוד.
20. הנתבע טען כי, התובע הינו אדם רודף בצע, בריון, מתוחכם וחסר עכבות מוסריות העושה דין לעצמו ועקבי בניסיונותיו להשתלט על כספם ורכושם של אמם ודודם המנוחים של הצדדים משך שנים רבות, הן בעת שהיו הם בחיים והן לאחר פטירתם. התנהגותו זו של התובע, טען הנתבע, גרמה לסבל רב למשפחה ולריבים קשים בין הצדדים.
21. הנתבע טען כי בשל מעשיו של התובע, לרבות שימושו של התובע בכוח הזרוע כדי למנוע מן הנתבע להיכנס לדירת אמם המנוחה של הצדדים ונקיטת מעשי ונדליזם חמורים של השחתת דלת הדירה והמנעול, נאלץ הוא להגיש חמש תלונות למשטרת ישראל.
--- סוף עמוד 7 ---
22. הנתבע טען כי התובע ניצל את משאביו הכספיים כדי להתישו, הן נפשית והן כלכלית, שכן תביעה זו הינה ההליך השישי בו נקט התובע כנגד הנתבע.
23. הנתבע טען כי הפרסומים כפי שנטענו על ידי התובע הינם תולדה של העובדות, תוכנם אמת לאמיתה, ואין בהם לשון הרע.
24. הנתבע טען כי התובע לא המציא כל אסמכתא על כך כי שמו ופרנסתו נפגעו ולכן אין כל משמעות למתן פיצויים לתובע ללא הוכחת נזק.
25. הנתבע טען כי הוא זכאי להגנות הקבועות בחוק איסור "לשון הרע", כולן או מקצתן, בהתאם לאמת הפרסום (סעיף 14 לחוק), תום לב (סעיפים 15{2, 3, 5, ,8}) ותום לב (סעיף 16(א).