26. במסגרת סיכומיו, טען הנתבע כי מרבית הפרסומים כפי שנטענו, אינם פרסומים כהגדרתם בחוק, אינם מקיימים את התנאי הבסיסי הנדרש לצורך הקמת עילה תביעה בלשון הרע, וממילא כל הפרסומים היו אמת או שהוא, הנתבע האמין בתום לב באמיתותם וחלות לגביהם ההגנות הקבועות בחוק.
27. עוד הוסיף הנתבע כי סבר שמעשיו הפסולים של התובע, שכללו הפעלת לחץ נפשי וכלכלי כבד על אמם המנוחה של הצדדים עוד בעודה בחיים, ללא שהסכים התובע לכבד את רצונה של האם, פגעו קשה באם וקיצרו את חייה. מכאן, שגם אם נקט בביטויים קשים וחמורים, טען הנתבע כי אלו מצויים במתחם האמת וברור כי אין המדובר בהאשמה ב"רצח", אלא בתיאור אינפורמטיבי של התנהלות פסולה מצד התובע.
28. בנסיבות המתוארות, טען הנתבע כי מתקיימות ההגנות שבסעיפים 15(2) ובעיקר 15(3) לחוק, שכן אין ספק כי דבריו של הנתבע נכתבו לשם הגנה על עניין אישי שלו.
29. הנתבע טען כי התובע לא הוכיח כי הביטויים פורסמו בפועל, ויש להביא בחשבון כי מרבית המסמכים לא פורסמו אלא נשלחו לתובע בלבד, ומכאן, שאין התובע זכאי לפיצוי כלשהו בגין לשון הרע, לחילופין העמדתו של הפיצוי על סכום מינימלי או סמלי.
30. לבסוף, באשר לאותו מכתב הנטען כי התובע שלח אליו בטרם הגשת התובענה, טען הנתבע כי כלל לא קיבל לידיו מכתב זה.
בפתח הדברים
--- סוף עמוד 8 ---
31. אפתח ואומר, כי העלאת טענות עובדתיות בכתב הטענות, והעלאת טענות עובדתיות שונות במסגרת תצהיר ו/או בהגשת סיכומים, הינה מעשה העומד בסתירה לסעיף 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א"). וכך כלשונה של התקנה:
"בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו; אין באמור בתקנה זו כדי למנוע טענות משפטיות חלופיות".
32. בכתב הגנתו טען הנתבע כי אכן פרסם הוא את הפרסומים נשוא התביעה המהווים כפועל יוצא מהתנהגות התובע, האמין בתום לב באמיתותם, ואילו בסיכומים אותם הגיש הנתבע, טען הוא כי מרבית הפרסומים כפי שנטענו, אינם פרסומים כהגדרתם בחוק ואינם מקיימים את התנאי הבסיסי הנדרש לצורך הקמת עילת תביעה בלשון הרע.
33. הלכה היא, שכאשר נטענות טענות עובדתיות סותרות באותו הליך משפטי, קיים "השתק שיפוטי" לבעל הדין וזאת אף אם נטענו הטענות בשני הליכים משפטיים נפרדים:
"הטענה בדבר השתק שיפוטי יכולה להתעורר מקום שבו אחד מבעלי-הדין מעלה טענות עובדתיות או משפטיות סותרות באותו הליך עצמו או בשני הליכים שונים (ניתן לראות באיסור על העלאת טענות עובדתיות חלופיות כנגד אותו בעל-דין בכתב-טענות אחד משום דוגמה של השתק שיפוטי; האיסור קבוע בתקנה 72(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984). התכלית שמאחורי ההשתק השיפוטי היא למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאמון הציבור במערכת המשפט וכן להניא מפני ניצולם לרעה של בתי-המשפט".