(ראה: רע"א 4224/04 בית ששון נ' שיכון עובדים, נט(6) 625 {פמ"מ – 8/3/2005)} להלן: "בית ששון").
34. כב' השופט א. רובינשטיין הצטרף לעמדת כבוד השופט א. גרוניס בעניין "בית ששון" והסביר:
"אף אני איני סבור – על פני הדברים – כי לשם השתק שיפוטי נחוץ בכל מקרה
התנאי של הצלחה קודמת בטענה כחוסמת העלאתה שוב, קרי שאם נתקבלה
הטענה יש חשש להיווצרותן של החלטות סותרות של בתי-המשפט, אך אם
נדחתה אין החשש קיים, וניתן להעלות את הטענה. לדידי, באספקלריית תום-
הלב – ובלשון פשוטה, הגינות – אין צורך ככלל בהצלחה קודמת בטענה זו. אי
אפשר שהצד שכנגד, ובהכרח גם בתי-המשפט, יהיו לטוען בחינת "תכנית
כבקשתך". (ראה: עניין "בית ששון").
35. הלכה זו אף חזרה וצוטטה על-ידי כבוד השופטת א. פרוקצ'יה:
--- סוף עמוד 9 ---
"דוקטרינת ההשתק השיפוטי מקורה בדיני היושר האנגליים, ומשמעותה היא
חסימת בעל דין מהעלאת טענות מסוימות בהליך שיפוטי, אפילו מוצדקות הן
לגופן, בשל התנהגותו בהקשר לסוגיה הנדונה שדבק בה פגם.
ההשתק כלפי בעל דין נובע ממקורות ערכיים שונים - עקרון תקנת
הציבור, האיסור על שימוש לרעה בהליכי בית המשפט, ותורת תום הלב
רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים, פ"ד נט(6) 625). תכליתו של ההשתק השיפוטי למנוע פגיעה לא ראויה בבעל הדין שכנגד, למנוע פגיעה בטוהר ההליך השיפוטי ובאימון הציבור במערכת המשפט, ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט (פרשת בית ששון, שם).
דוקטרינת ההשתק השיפוטי מהווה אחת השלוחות של דיני ההשתק המסורתיים. היא מציבה מחסום דיוני בפני בעל דין מלטעון טענה דיונית, שאפילו נכונה היא, יש בה דופי של חוסר תום לב דיוני. תורה זו משתלבת בעקרון תום הלב אשר חדר לכל תחומי המשפט - המהותי והדיוני כאחד".
(ראה: רע"א 3640/03 דקל נ' דקל [פורסם בנבו] {פמ"מ – 16/12/2007}).
36. א. שנהר בספרו - "דיני לשון הרע", 1997, בעמ' 425 (להלן: "שנהר"), כותב כך:
"בפרשת תיק נ' קריניצי העלה השופט חיים כהן את השאלה, האם רשאי נתבע בתביעת לשון הרע להכחיש בכתב הגנתו כי פרסם את הפרסום שייחס לו התובע, ובה בשעה להעלות בנוגע לאותו פרסום את טענת ההגנה "אמת דיברתי". השופט כהן ציין, כי במשפט המקובל האנגלי הדבר אסור, אולם בפקודת הנזיקין, 1944 (שהיתה אז בתוקף) ובתקנות סדרי הדין שלנו, אין "כל דבר המונע בעל דין מטעון טענות חלופיות, ככל העולה על רוחו, גם בתובענה בשל הוצאת שם-רע" . מאז נכתבו דברים אלה נחקק חוק איסור לשון הרע וכן הוחלפו ותוקנו תקנות סדר הדין האזרחי. כיום קובעות התקנות, כי "בכתב טענות אין לטעון כנגד אותו בעל דין טענות עובדתיות חלופיות, אלא אם כן הצהיר הטוען כי העובדות כהוויתן אינן ידועות לו" . נראה, כי אף שהדבר אינו מצוין במפורש בלשונה של תקנה 72(ב), הרי "שאין התקנה מגבילה אלא טיעון של טענות עובדתיות המכחישות זו את זו" . לפיכך, אין כל סיבה שנתבע לא יטען בכתב הגנתו שלא הוא פירסם את הפרסום שיוחס לו, ולחלופין שהפרסום אינו מהווה "לשון הרע", או שהפרסום הוא אמת ויש בפרסומו עניין ציבורי ולפיכך עומדת לו הגנת סעיף 14".