(2) הוא היה משוכנע באמיתותה של לשון הרע;
(3) הוא לא נתכוון לנפגע;
(4) הוא התנצל בשל הפרסום, תיקן או הכחיש את הדבר המהווה לשון הרע או נקט צעדים להפסקת מכירתו או ............................................... הפצתו של עותק הפרסום המכיל את לשון הרע, ובלבד ............................ שההתנצלות, התיקון או ההכחשה פורסמו במקום, במידה ................................. ובדרך שבהן פורסמה לשון הרע, ולא היו מסוייגים".
164. כפי שנקבע בפסיקה, בבואו לפסוק פיצויים בגין תביעת "לשון הרע", על בית המשפט
להתחשב במכלול נסיבות:
"בפסיקת פיצויים בגין לשון הרע יתחשב בית-המשפט, בין היתר, בהיקף הפגיעה, במעמדו של הניזוק בקהילתו, בהשפלה שסבל, בכאב ובסבל שהיו מנת חלקו ובתוצאות הצפויות מכל אלה בעתיד. הבחינה היא אינדיווידואלית. אין לקבוע "תעריפים". בכל מקרה יש להתחשב בטיב הפרסום, בהיקפו, באמינותו, במידת פגיעתו ובהתנהגות הצדדים. אכן, התנהגותו של הניזוק לפני פרסום ולאחריו עשויה להוות אמצעי שבעזרתו ניתן לעמוד על נזקו. בדומה, התנהגותו של המזיק אף היא עשויה להשפיע על שיעור הנזק והערכתו. כך, למשל, התנצלות על דברי לשון הרע עשויה להקטין את הנזק שהם גרמו ובכך להשפיע על שיעור הפיצויים (ראו סעיף 19 לחוק). חומרת הפגיעה ברגשותיו של הניזוק ובשמו הטוב נמדדת לעתים בחומרת מעשיו וביטוייו של המזיק. ודוק, אין בכך פיצוי עונשי. זהו נזק מוגבר המביא לפיצוי מוגבר (agrravated) בשל התנהגות המזיק. כך, למשל,
מזיק היודע כי דבריו אינם אמת והעושה כל מאמץ בבית-המשפט להוכיח את אמיתותם, עשוי לגרום להגברת נזקו של הניזוק ובכך להגביר את הפיצוי שלו הוא יהיה זכאי".
--- סוף עמוד 34 ---
(ראה: "עניין אמר", לעיל).
165. חברתי כבוד השופטת א. גולן - תבורי, התייחסה לשיקולי הפיצוי בגין פרסום לשון הרע
באומרה כך:
"כאשר מדובר בסכסוך בין בני משפחה, הרי שמתווסף רובד נוסף לשיקולים שיש לקחת בחשבון לצורך קביעת הפיצוי.
מחד יש לנקוט משנה זהירות על מנת שלא להגביר את הסכסוך, שכן עסקינן בני משפחה אחת ואין ללבות הסערה. מאידך, דווקא כאשר מדובר בבני משפחה, יש להורות על פיצוי הנפגע, שאדם הקרוב לו ביותר (או - מי שהיה קרוב) מוציא כנגדו לשון הרע ומכפיש שמו ברבים".
(ראה: תמ"ש (ראשל"צ) 17772-01-10 פלוני נ' אלמונית [פורסם בנבו] {פמ"מ – 11/11/2013}).