נראה כי במקרה שלפניי לא הייתה ההחלטה זוכה להגנת כלל שיקול הדעת העסקי, כפי שסברה עו"ד מוסאיוף במהלך הדיון שהתקיים לפני קבלת ההחלטה, בדרך בה התקבלה.
הדיון שנערך לעיל לעניין שיקול הדעת אשר הופעל על ידי הדירקטורים מטעם התובעות ובחינת קיום מבחן יכולת הפרעון והקביעות בעניין זה – ישימות וחלות גם לעניין התנאי לפיו על ההחלטה להיות מיודעת לאחר עיון במסמכים ושקילת השיקולים הרלוונטיים.
מבחן זה איננו מתקיים, מכל אותם טעמים אשר פורטו בסעיף הקודם.
באשר לתנאי תום הלב הסובייקטיבי – הרי שגם בעניין זה קשה להגיע לקביעה פוזיטיבית לפיה התקבלה ההחלטה בתום לב.
יש לזכור, כי המחלוקות בין הצדדים החלו עוד בפברואר 2015, בעניין ההצעה אותה הפנתה תופאפ לקרור לרכישת כלל מניותיה בתפוגן במסגרת הצעה משותפת של תופאפ ושל שרון.
כתב התביעה בעניין זה הוגש על ידי קרור ביום 1.6.2015.
המחלוקות בין הצדדים בעניין זכות הסירוב הראשון והסעדים שהתבקשו על ידי קרור פורטו בהחלטה מיום 14.6.2016 ואין צורך לחזור עליהם.
כפי שעולה מתצהירו של פורת בהליך הנוכחי – בקשתו להוסיף את נושא חלוקת הדיבידנד על סדר היום של ישיבת הדירקטוריון הועלתה על ידו ביום 13.5.15 – לקראת ישיבת דירקטוריון אשר זומנה ליום 17.5.15.
כלומר, טענות התובעות כפי שהועלו בכתב התביעה מטעמן בעניין הדיבידנד, החלו למעשה לאחר שפרץ הסכסוך בין הצדדים בעניין זכות הסירוב הראשון והמחלוקות שהתגלעו במסגרת סכסוך זה.
בישיבת הדירקטוריון שהתקיימה ביום 11.6.15 עשה יו"ר הדירקטוריון שימוש בדעה המכרעת, כאשר ברור כי בעניין זה קיימת מחלוקת בין הצדדים.
כעובדה, הדירקטורים מטעם קרור יצאו מהחדר בו התקיימה הישיבה והדירקטורים מטעם התובעות נשארו בחדר.
אינני רואה צורך להידרש לדיון בשאלה הפורמאלית האם בנסיבות העניין הסתיימה הישיבה אם לאו והאם הדירקטורים שנותרו מהווים קוורום כדין שדי בו כדי לקבל החלטה, כפי שהתיימרו הדירקטורים מטעם התובעות לקבל.
ההתנהלות במסגרתה, על רקע הסכסוך הקודם בין הצדדים והמחלוקת שהתגלעה לעניין הפרשנות של הוראת סעיף 2.4 להסכם בעלי המניות במהלך הישיבה – מתקבלת, לכאורה, החלטה פה אחד של הדירקטורים אשר העלו את ההצעה לחלוקה, על בסיס הנימוקים אותם פרטתי לעיל, מיד לאחר שהדירקטורים אשר התנגדו להצעה יצאו מהחדר – מעלה סימני שאלה משמעותיים ביותר באשר לתום הלב הסובייקטיבי של הדירקטורים אשר קיבלו את ההחלטה בפועל.