בסופו של דבר הודה גם פרץ כי הביא בחשבון שחברת החשמל עלולה (מבחינתו) להשיב בחיוב, היינו שגם בעל היקפים של עד מיליון ₪ יכול להגיש הצעה, הגם שתשובה כזו היא לדעתו תשובה טיפשית (עמ' 3135).
כל המונולוג הארוך הזה אין בו כדי לספק ולו בדוחק הצעה חלופית העולה כדי ספק סביר לדברים המפורשים הנשמעים באותה שיחה. ראשית אעיר, כי בעוד שאסא טען כי כלל לא היה מעוניין שירון ישכור את שירותיו של גדליה כגוזם מומחה וקיווה כי המשא ומתן ביניהם יתפוצץ, הנה דווקא פרץ, שהקפיד להציג עצמו כבלתי מעורב בכל ענייני המכרז, ניסה להסביר את דבריו כאילו הם (ורד בר וירון) רצו בשירותיו של גדליה וכל תכלית פעולת החסימה הייתה למנוע ממנו להציע את שירותיו לקבלן אחר. שנית, אם גדליה לא יכול היה להתמודד, כי אז לא יכול להיות כל קשר בין פעולת החסימה לבין התחרות על שירותיו כגוזם מומחה. לשם כך אין צורך לחסום אותו. החסימה נדרשת רק מקום שיש חשש שהוא יתמודד. לשם כך מציע פרץ "להזמין" שאלה בדבר ההיקפים, על מנת להשיג תשובת הבהרה חוסמת. מבין השיטין של תשובתו נראה כי פרץ לא שם לב לכך שלמעשה הודה, כי אם גדליה לא ייחסם, היינו יתברר כי הוא יכול להתמודד, הוא ידרוש "הרבה כסף כגוזם". ובמילותיי שלי, גדליה ידרוש הרבה כסף תמורת אי תחרות, שהרי מדברים אלה עולה בבירור שפרץ מבין היטב שיש לשלם לגדליה, ככל שהוא יכול להתמודד, כסף רב. ושלישית, לא למותר להזכיר, בהקשר זה, את ניסיונו של פרץ במהלך חקירותיו ברשות לחמוק מכל קשר של ממש למכרז הנדון ולגדליה בפרט, כפי שטען, למשל, בת/52, כי הייתה לו "אפס מעורבות" בהגשת המכרז (שם, עמ' 17, ש' 25) והוסיף וטען (שם, עמ' 27, ש' 27) כי אינו מכיר את האנשים שאיתם התקשרה ורד בר בהסכמי שיתוף הפעולה (היינו גדליה וגיל). השיחה שהובאה לעיל, כמו גם הסבריו של פרץ בבית המשפט, עומדים בסתירה מוחלטת לטענה בדבר חוסר מעורבות ואי היכרות עם "האנשים האלה". מכאן, שגם פרץ ידע שגדליה יכול להתמודד במכרז או לפחות חשש מאפשרות זו, והציע תכנית, שסיכון בצידה, לחסום אותו מלהתמודד. הסיכון – שחברת החשמל לא תאשר את טענת ההיקפים הנדרשים ותשיב כי גם מי שניסיונו
--- סוף עמוד 173 ---
מגיע לעבודה בהיקף כספי של מיליון ₪ יכול להתמודד. האפשרות שזו עלות המכרז האמתית לא נראתה בעיניו בלתי מתקבלת על הדעת.
168. שיחה נוספת המעידה על כך שפרץ הבין שגדליה עלול (מבחינתו) להוות איום תחרותי היא שיחה שהתקיימה בינו לבין ירון ב-15.7.2010 (ת/300, שיחה 7727/141, עמ' 631), במהלכה דיווח ירון לפרץ כי קיבל מידע "מהבכירים ביותר" לפיו גדליה לא עשה להם תרגיל, היינו לא הגיש מתחת לאפם הצעה תחרותית. ברור שאלמלא היה פרץ מודע לאפשרות שבכוחו של גדליה להתמודד, לא היה ירון טורח לעדכן אותו במידע החשוב שקיבל, שהרי היה חושף בכך, בפני אדם שומר חוק, את העובדה שההסכם שנחתם עם גדליה הוא הסדר כובל, בלתי חוקי. על שיחה זו כבר עמדתי בפרק העוסק בהשתלשלות האירועים לאחר הגשת ההצעות. אשוב ואזכיר את ניסיונו של פרץ להציע הסבר לדברים אלה והוא שהבין מכך שגדליה לא ניסה "ללכלך" עליהם בחברת החשמל (עמ' 3108), בעוד שבחקירתו ברשות טען כי אין לו מושג במי מדובר (ת/53). הנה כי כן, אין אלא להסיק מחששם המשותף של ירון ושל פרץ מ"תרגיל" של גדליה את מודעותו של פרץ לאפשרות שגדליה מסוגל להוות איום תחרותי וכי זו עילת ההסכם עמו.